אדם

ב - 9 ביולי 1943 עוצר הגסטאפו שני קומוניסטים ליטאים הפעילים במחתרת האנטי-נאצית בווילנה. אחד מהשניים נישבר בחקירה, ומוסר לגרמנים את שמו של מפקד המחתרת היהודית בגטו ווילנה, איציק וויטנברג. ראש הגטו, יעקב גנס, נתבע להסגיר את וויטנברג לידי הגסטאפו, אך חברי המחתרת היהודית מחלצים את מפקדם בכוח מידי המשטרה הליטאית. עתה מציעים הגרמנים אלטימטום : אם לא יימסר וויטנברג לידיהם יחוסל הגטו.   לאחר דיונים קשים, ולאחר שאוכלוסיית הגטו מתקוממת נגד המחתרת ודורשת את הסגרתו של וויטנברג, מחליטים חברי הנהגת המחתרת להסגיר את מפקדם לידי הגסטאפו. 
ב - 15 ביולי נמסר וויטנברג לידי הגסטאפו, ולמחרת היום נמצא מת בתאו, ככל הנראה מבליעת רעל.  

המחזה "אדם" מבוסס על אירועי פרשת וויטנברג, אך הדמויות, איפיונן, היחסים ביניהן, הדברים הנאמרים על ידיהן ומבנה המחזה כולו הינם עבודת דמיון. עדויות רבות נאספו בקשר לפרשת וויטנברג, ואולם אף לא אחת מהן אינה מתיישבת עם חברתה-צרתה. כל עדה והאמת שלה. כל עד והאמת שלו. ואין אמת אחת עולה בקנה אחד עם האחרת, ככל שאתה מרבה לקרוא ולשמוע עדויות, כך מתברר והולך שכל אמת הינה אלא גירסה אחת מני רבות אודות האמת, וכזה הוא גם המחזה "אדם".  
ואמנם, "אדם" מסופר מנקודת ראותה של מי שהייתה אהובתו הצעירה של מפקד המחתרת היהודית ששמה במחזה נדיה. יש טוענים ששמה במציאות היה עדיע. יש גורסים ליזע. ויש שבוחרים להתעלם כליל מקיומה של אותה נערה, שאצלה חיפש האיש מיפלט אחרון בנסותו להמלט מרודפיו ומחבריו למחתרת גם יחד, לאחר שאלה החליטו להסגירו - לפי גירסה אחת בהצבעה גלויה, לפי גירסה אחרת - חשאית, לפי גירסה אחת - בנוכחותו, לפי גירסה אחרת  - בהיעדרו.  
בדרך כלל נוהגים לציין במונח "בגידה" את בגידתו של היחיד ביחיד. או בגידתו של יחיד בציבור. עניינו של המחזה "אדם" - בגידתו של ציבור ביחיד. המחזה מנסה לעקוב אחר המכאניזם האנושי שבאמצעותו הופכת נאמנות לבגידה, חברות - להתנכרות וסולידאריות לסוליטאריות. המחזה מתמקד בקריסתה והתמוטטותה של אחוות-היחד מול המוות אל תוך בדידותו האיומה של היחיד שהופך לקורבן ושעיר לעזאזל על מיזבח הכלל, היחיד שאין מי שימות במקומו והוא נעזב למוות כדי שהאחרים ימשיכו לחיות ויהפכוהו לגיבור לאחר מותו.