המגדל

"דימוי המגדל, יש להניח שורשיו בסיפור מגדל בבל המקראי ואולי בלי כוונה הוא דווקא משרת את כוונת המקרא שבו מיתוס המגדל הוא אחד הסיפורים המדכאים ביותר. הסיפור מחנך לעקרון האפסות והביטול של הפרט אל מול עקרון הכוחות העליונים, האבות המייסדים, אלוהים או הרבנות. המגדל המקראי מייצג את נצחונו של האל על רוחו החופשית של האדם, נצחון אנטי הומניסטי במהותו. המגדל ההונגרי הוא עצמו דימוי של אל וזה ההבדל.

שלושה עשר שחקנים בחזה חשוף משקיעים הרבה מרץ בתנועה החוזרת. הם אינם נראים בדיוק כמו בנאים אבל גם המגדל איננו אלא משל. זו להקת שחקנים שמספרת בלדה והמשחק הוא צורה של הגשה חזיתית בכוונה. איציק עצמון נראה נכון לתפקיד הבנאי הצעיר הנלהב שהוא גם קורבן חסר אונים. שמוליק סגל עובר שם ומספר בלדה. חביב. המוסיקה היא תזכורת עבורנו ששירי החסידים שלנו הם בעצם נעימות מרכז אירופיות-אתניות-קלאסיות. זו הצגה שרצוי להניח כי צעירים עד מתבגרים יאהבו אותה יותר. תמיד אומרים לנו שצעירים זו התקווה שלנו. אולי.

"אין ספק שזהו תיאטרון אחר המדבר אל החושים, סוחף, בעל עוצמה, אקזוטי ואם התרשמותי נכונה, ילהיב את הצעירים. איציק עצמון שגמר רק השנה את "ניסן נתיב" ומעולם לא פצח פיו בזמר, מתגלה כאן כזמר בעל קול נעים ועשיר (בעקבות הדרכה קולית של רחל הוכמן בחודשים האחרונים). למרבה הפרדוקס רק בלב ליבו של התיאטרון הממוסד והמסובסד אפשר להפיק פרודוקציה רבת משתתפים ומורכבת כזאת.