יוצרים
- מאת: ג'וזף קסרלינג
- תרגום: בן בר-שביט
- בימוי: רוני פינקוביץ
- תפאורה: אדריאן ווקס
- תלבושות: עדנה סובול
- עריכה מוסיקלית: אלכס קלוד
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- אבי ברוסטר: ליא קניג
- מרתה ברוסטר: מרים זוהר
- הכומר ד"ר הארפר: לואיס רוזנברג
- טדי ברוסטר: דב רייזר
- השוטר קליין: רוני מנדלסון
- השוטר ברופי: אבי שמר
- איילין הרפר: רותי גולדברג
- מורטימר ברוסטר: דרור קרן
- מר גיבס: לואיס רוזנברג
- בוב ברוסטר: שאול מזרחי
- ד"ר איינשטיין: שמוליק לוי
- השוטר אוהרה: מיכה מורים
- הקצין רוני: רולף ברין
- מר וייטרספון: לואיס רוזנברג
על ההצגה
כמו בנאמנותן זו לזו ולמעשי הצדקה שלהן, ידועות האחיות ברוסטר גם בהתחשבותן ונדיבותן בשעה שהן תרומות צעצועים לילדים עניים, מכינות מרק חם לחולים וריבה לבריאים ומרעיפות מתשומת ליבן והתעניינותן על כל מי שזקוק להן... כולל גברים זקנים, בודדים וחסרי בית. עבורם, בחרו האחיות ברוסטר מעשה צדקה החביב עליהן במיוחד - רצח עד עתה הרגו שתי הגברות אחד-עשר (ואולי שניים-עשר?) גברים זקנים, מרככות את דרכם לשלוות נצח בעזרת כוס יין-פטל, המעושר בנדיבות בארסניק, סטריכנין וציאניד. לצידן שלושה אחיינים. מורטימור - מבקר תיאטרון, בוב - רוצח שנמלט ממוסד לפושעים מטורפים ; וטדי - המאמין שהוא הנשיא תאודור רוזבלט ומבלה את רוב זמנו בחפירת תעלת-פנמה במרתף הבית.
תמונות מהצגה
ביקורות
"סיפור האימים המשעשע שבמרכזו שתי דודות ישישות הרוצחות להנאתן את אורחיהן וטומנות אותן בעזרתו של דודן משוגע במרתף הבית - מבויים בידי רוני פינקוביץ' בחן רב ובתבונה. עיקר השבח הוא בחוש העיתוי הנכון, שאליו מצטרף גם חוש המידה. פינקוביץ' הולך עם המצבים המשעשעים, מנצל אותם עד תום, אך יודע גם להפעיל את חוש ההמצאה הקומי שלו עצמו. הדבר ניכר בשימוש נכון בתפאורה האפרורית של אדריאן ווקס, בעיטורים המוסיקליים שעולה מהם גוון של פארודיה קלה.
ניצולן של ליא קניג ומרים זוהר בתפקידי הדודות הזקנות, הוא הברקה תיאטרונית, אם כי ליא קניג מובילה בחוש הקומי הנפלא שלה. דב רייזר מצויין כדודן המטורף ודרור קרן, שהוא בעיני התגלית הראשית של ההצגה - מעצב קריקטורה מבריקה של מבקר תיאטרון במשחק קומי משובח, מסוגנן בנוכחות במתית מרתקת. טובים גם שאול מזרחי בדמות פרנקנשטיין ושמוליק לוי כחברו הרופא - כולם חלק מצוות מלוכד כהלכה, דבר שקומדיה אינה יכולה בלעדיו.
"משחק טוב מפגינים דב רייזר, רותי גולדברג, שמוליק לוי ושאול מזרחי. אך ההצגה נשענת בעיקרה על ליא קניג, המעזה להיות וולגארית עד הסוף וגונבת את ההצגה כמעט מכולם. לרוני פינקוביץ', הבמאי, יש כמה המצאות בימוי נאות. הוא עושה שימוש טוב במעברים המוסיקליים שערך אלכס קלוד, המדגישים את יסודות הפארסה.