הדה גאבלר

"הדה גאבלר הוא מחזה קשה להצגה, והתפקיד העומד במרכזו - בת הגנרל הגאה שהתחתנה מתוך שעמום, ויש לה כשרון לשעמם את עצמה עד מוות - הוא אולי אחד התפקידים הקשים ביותר ברפרטואר לשחקנית. לא מפני שקשה להבין את הדמות : בצפייה בהצגה לומד הצופה הרבה על אישיותה של הדה ושומע מפיה ומפי הדמויות סביבה שפע אינפורמציה שמסבירה את מורכבת מצבה החברתי והאישי.

מה שחסר במחזה ואת זה צריכה לספק השחקנית בהדרכת הבמאי הוא לא הבנת המניעים ואף לא הצדקתם. התפקיד הזה הוא מהסוג שרק אישיות בימתית בעלת עוצמה יכולה לגלם. לכן, יש מידה של היעדר הגינות בהטלת התפקיד על כתפיה של שחקנית צעירה בעלת נסיון בימתי מוגבל. המעמד של תיאטרון לאומי מחייב להמר על שחקנים צעירים ומבטיחים, אבל צריך לתת להם גם סיכוי סביר להצליח.

שהרי גם אם יש לאודליה סגל פוטנציאל להיות בעתיד הדה גאבלר - מה שחסר לה הוא הנסיון הבימתי והשליטה הרגשית שתאפשר לה להפעיל את קסמה על הדמויות שעל הבמה וגם על הקהל. אבל משחקה של אודליה סגל, הוא ומידה רבה כל ההצגה בבימויה של רינה ירושלמי, משדרת רוב הזמן זהירות מופלגת. הדה של אודליה סגל היא בפירוש דמות במצוקה, אבל זוהי מצוקה עצורה, מופנמת, מטרידה אבל לא מסוכנת.