הנריק איבסן

נחשב למייסדה של הדרמה המודרנית. את הסגנון הרומנטי והמלאכותי, החליף בכתיבה ריאליסטית, המדגישה את ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים של הדרמה. הגיבורים שהציב במרכז אינם "גדולים מהחיים" והם מתמודדים עם דילמות אנושיות ומציאותיות. עיקר מחזותיו עוסקים  בניתוחים חברתיים אידיאולוגיים או פסיכולוגיים אישיים, בהם תקף את הצביעות החברתית. בקבוצת המחזות החברתיים-אידיאולוגיים של איבסן נכללים : "עמודי החברה" (1877), "בית הבובות" (או "נורה", 1879), "רוחות" (1881) ו"אויב העם" (1882); בקבוצת המחזות הפסיכולוגיים נכללים : "אווז הפרא" (1884), "רוסמרסהולם" (1886) ו"הדה גבלר" (1890).