יתומים

  • הצגה מספר: 467
  • הצגת בכורה: 24/09/1994
  • מספר הצגות שהועלו: 92
יתומים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

טריט ואחיו הצעיר פיליפ גרים לבדם בבית מוזנח. טריט הוא "המפרנס", היוצא העירה לגיחות של שוד וגניבות. השניים מעבירים את זמנם במשחקים הזויים ואלימים, כאשר עולמם הפנימי מושפע בעיקר מסדרות טלויזיה ומסרטים ישנים.   ערב אחד גורר טריט אדם מבוגר ושיכור לביתם, במטרה לחטוף אותו ולקבל בעבורו דמי כופר. בין השלושה מתפתחת מערכת יחסים מורכבת, המשנה את חייהם בצורה קיצונית.   דרמה מפתיעה וסוחפת של לייל קסלר, מהמחזאים הבולטים של זמננו.    

"...העזובים רואים עצמם תמיד מבוזים בגלל גורלם, והדבר מומחש להם המחשה קשה כל כך עד שמקטנותם ניטלת מהם כל גאוות אנוש הם גדלים בשנאה לאלה שהביאוהם לעולם, ואף את אלה שהשאירום בו אינם אוהבים יותר..."

מתוך: "פרנסואה העזובי" מאת ז'ורז' סאנד הוצאת עם עובד, ספריה לעם 1933

תמונות מהצגה

ביקורות

"ההצגה 'יתומים' היא סיפור הצלחה של משפחת פולק. זו אחת מעבודות הבימוי הראשונות של השחקן הוותיק יוסי פולק שמתגלה כאן כבמאי מוכשר, רגיש ובעל דמיון. כדי להגיד שהצגת 'יתומים' היא מצויינת, חסר רק דבר אחד : מחזה. העלילה מזכירה את מחזותיו של פינטר, אבל זהו פינטר לעניים. הדיאלוג שדוף ובנוי על סיפוק אינפורמציה לקהל ופסיכולוגיה בגרוש.

למרות המחזה החלש, מצליח פולק ליצור בין השחקנים מערכת יחסים אמינה ומשכנעת ומוציא מכל אחד מהם את המיטב. בעיקר ממיכה סלקטר בתפקיד הצעיר האלים, ומאבשלום פולק, בנו של יוסי, שמגלם בכנות וברגישות נוגעת ללב את האח הסובל מפיגור קל. דמותו של הרולד שטוחה לחלוטין ואפילו שחקן כשרגא הרפז לא מצליח להפוך אותו ליותר ממשהו אפור ומונוטוני. כדאי לראות את ההצגה בגלל הביצוע המעולה.

שוש וייץ. "ידיעות אחרונות. 24.10.1994

"יוסי פולק מתנסה בפעם הראשונה בבימוי ב'הבימה'. הבימוי מפתיע מאוד בעיקר בשל תפיסתו את חלל המרתף, שההצגה עושה בו שימוש נהדר, בעזרת העיצוב הנבון של ארז יניב והתאורה המצויינת של נועה לב. אך ההישג העיקרי של הבימוי הוא בעבודה עם השחקנים. תשומת הלב שמקדיש יוסי פולק לעבודת השחקן וליחסיו עם הפרטנרים שלו, הם מלאכת מחשבת תיאטרונית. עובדה זו מתבלטת במיוחד, אם נזכור שלשניים מבין שלושת השחקנים זה תפקיד ראשון בתיאטרון.

מיכה סלקטר הוא שחקן מסקרן מאוד שיודע להעביר רגש פנימי מעבר להופעתו האלימה. הוא הדין באבשלום פולק, שחקן רגיש המעצב דמות נוגעת ללב של האח הצעיר המדוכא ובעל הדימוי העצמי הנמוך. משלים את הקבוצה השחקן הוותיק שרגא הרפז, שטוב לראותו כך על הבמה. אזכיר עוד לטובה את המוסיקה של אבי בללי.

אליקים ירון. "מעריב". 24.10.1994