מלינקי

"מלינקי' מחזיר אותנו אל אחת הפרשות האפלות בהסטוריה של ישראל. 47 ערבים שחזרו מהשדה איחרו את שעת כניסת העוצר בכפר קאסם - ונטבחו. המחזה מעורר את השאלה שחוזרת ועולה בשנים האחרונות, האם מותר או חובה לציית לפקודה לא מוסרית ולא אנושית. המחזה הוא ארכני, מלא דברת ולעיתים קרובות פשטני. הבמאית עדנה שביט ניסתה להתגבר על הבעיות במחזה על ידי שימוש בטכניקות שונות. לפעמים הפתרונות של שביט עוזרים ולעיתים קרובות יותר הם לא מצליחים לסייע למחזה להתגבר על הפלקאטיות שמזכירה את המחזה המקורי של ימי דור המדינה.

שרון אלכסנדר בתפקיד מלינקי טוב בדרך כלל וכך גם שמעון כהן, עופר זוהר, אמיתי יעיש ומרבית האחרים ובעיקר חאליפה נאטור ויותם זילברמן.

"סגנון ההצגה ראליסטי בעיקרו, ובכך ההצגה היא חלק מן הזרם המרכזי של התיאטרון העברי המודרני. לדעתי, הריאליזם הוא בעוכרי ההצגה, בעיקר בנסיון לשרטט גם את מה שעובר על מלינקי בביתו. הבחירה במבטאים שונים יוצרת מידה מסויימת של ניכור ומאפשרת ליותם זילברמן ולאמיתי יעיש לעצב תפקידים מרתקים ומשכנעים.

אך החולשה המרכזית היא בדמותו של מלינקי עצמו. התוצאה בכתיבה ועוד יותר במשחק של שרון אלכסנדר, בעיקר מבולבלת. על אף מגרעותיה, 'מלינקי' היא הצגה חשובה. מן הראוי להביא אליה נוער ומבוגרים ולערוך בעקבותיה את הדיונים הנוקבים.