שניים עשר המושבעים

"אין זה מחזה גדול או חשוב במיוחד, אבל הוא כתוב מתוך איזו אמת פנימית שאין לזלזל בה. עיקרו של המחזה שהוא מספק תפקידים מצויינים לשניים עשר שחקנים שהדינאמיקה המתהווה בניהם היא לב העניין. מה שמעניין במיוחד הוא שמאחורי כל אחד מהמושבעים עומד סיפור אישי שאיכשהו מתחבר לעניין המשפטי.

יאמר לשבחו של הבמאי, שמואל וילוז'ני, שהדריך את שחקניו כהלכה כדי שימלאו את החסר הזה. זוהי הצגה של שחקנים. ההצלחה אינה במתח, ההצלחה היא בעצם הצגת הטיפוסים השונים ובזה גם כוחה של ההצגה. ברמה האישית עושה כל אחד מן השחקנים עבודה מצויינת ודי אם נאמר שכל מושבע הוא בול".

"אוהד שחר הוא מושבע מס' 8 שבתחילת ההצגה הוא היחיד שאינו משוכנע באשמת הנאשם. במשחק מאופק ומחושב הוא מהווה את מרכז ההתרחשות הבימתית. אברהם רונאי, כמושבע מס' 9, מרשים בנוכחות נוגעת ללב. אחר כך מצטרפים אליו מושבע 11, אליעזר יונג ו-5 אורי אברהמי, בעבודה צנועה ומדוייקת מאוד ו-6, גיל פרנק, המדגים כיצד נוכחות פיזית מרשימה ומשוחררת יכולה להתגבר על תפקיד שמעט נותר ממנו.

בתיאטרון לא צריך בהכרח מחזה אקטואלי או רלוונטי. מספיק שהוא יהיה עשוי היטב ומלוהק ומשוחק כהלכה. ומבחינה זו, זוכה הקהל ב'שנים עשר המושבעים' במשפט הוגן.