אנטיגונה

"הדיון בהצגה אינו מוכרע בשיקולים קרים של 'נכון' או 'לא נכון', אלא בעוצמת קולות השחקנים ועומק הרגש המפעיל קולות אלה. יגאל נאור בתפקיד קראון ניחן בנוכחות בעלת עוצמה ברוטלית וקול בהתאם. עידו רוזנברג בתפקיד היימון ויוסי גרבר בתפקיד הנביא תרזיאס מהווים בהחלט יריבים רגשיים שקולים לו. חברי המקהלה יוסף כרמון, אברהם סלקטר, יוסי קאנץ ואהרון אלמוג לא ניחנו בקולות בעלי איכות, אך שניר מצליח ליצור איתם נוכחות אמינה.

אלון דהן מעצב היטב את הדמות הקומית של השומר. אלכס פלג בנימה עניינית יותר מעצב את דמות הנווד-השליח שנפלה בחלקו. אבל כל זה מתגמד לנוכח הופעתה של אולה שור-סלקטר בתפקיד אנטיגונה, גם לפני שהוכרע גורלה. גם בשירה וגם בדיבור, כשאתה רואה את פניה ושומע את קולה ברור שהוויכוח הוכרע. לא מפני שהיא צודקת, אלא מפני שעוצמתה הרגשית מותירה את מי שעומד מולה ומי שצופה בה חסר אונים ומתפעל. ואז מבין את עוצמתה הנוראה, הכובשת, של הפאנטיות.

"את הצד העדכני מספק בעיקר התרגום של שמעון בוזגלו שמשתדל בכח להתחבר לעברית היומיומית, אבל גם שומר על יופי ופיוט ובעיקר נשמע מאוד טבעי בפי השחקנים. מצד שני, שניר אינו מנסה להלביש אינטרפרטציה פוליטית-אקטואלית על המחזה אלא מסתפק בטיפול במאבק בין הצדק האלוהי לצדק האנושי כפי שסופוקלס כתב אותו. המעצב רוני תורן בנה במה דמויית שולחן דיונים ענקי שיחד עם התלבושות המודרניות שעיצבה עפרה קונפינו, מדגישים את האוניברסאליות של הסיפור.

אולה שור-סלקטר מגישה ביצוע חריף ומלא עוצמה בתפקיד אנטיגונה ותמונת הקינה לפני יציאתה האחרונה היא הרגע המרגש בהצגה. אבל הדמות המרכזית בתהליך הדרמטי היא דווקא קריאון בביצוע המלוטש והמרשים של יגאל נאור. רביעית השחקנים הוותיקים המתפקידים בתור המקהלה עושים אף הם עבודה מצויינת. התוצאה הסופית היא הפקה מרשימה ויפה שעל אף המלבושים המודרניים שבה היא מתכסה, מחזירה אותנו לפשטות ולעוצמה של הטרגדיה הקלאסית.