אנטיגונה
בשיתוף תיאטרון הקאמרי
- הצגה מספר: 602
- הצגת בכורה: 21/11/2006
- מספר הצגות שהועלו: 133
יוצרים
- מאת: סופוקלס
- תרגום: שמעון בוזגלו
- עיבוד ובימוי: חנן שניר
- תפאורה: רוני תורן
- מוסיקה: יוסי בן נון
- תנועה: סער מגל
- תאורה: פליס רוס
שחקנים
- אנטיגונה: אולה שור-סלקטר, מיקי פלג-רוטשטיין
- איסמנה, אחותה: הילה פלדמן
- זקני העיר תבי: יוסף כרמון, אהרון אלמוג, יוסי קאנץ, חיים חובה, אברהם סלקטר, ששי סעד
- קראון, המלך: יגאל נאור, יגאל שדה
- שומר: אלון דהן
- היימון, בן המלך: עידו רוזנברג
- טרזיאס, הנביא: יוסי גרבר
- שליח: אלכס פלג
- אורידיקה, המלכה: דוית גביש
- נער: אורי נוי, שחף שורר
- שומרים: איתן גרינשטיין, מאיר דיין, רועי הסל
- קלידים וסמפלרים: יוסי בן נון
על ההצגה
השתתף בפסטיבל יפני, 10.6.2008, Shizuska Performing Art Festival ובפסטיבל קפריסין, International Ancient Drama.
אנטיגונה
טרגדיה קלאסית
הצגות ה-250
העולם במלחמה. העיר תבי זה עתה ניצחה את האויב שצר עליה. הלוחם שהגן על העיר, אטאוקלס, זוכה לקבורת גיבורים מכובדת. את פולינייקס אחיו שתקף אותה, מצווה שליט תבי להפקיר מאכל לעוף השמיים.
אנטיגונה אחותם אינה מקבלת את הפקרת המת. היא ממרה את פי קריאון, קוברת את האח שגופתו הושלכה בחוצות, ומשלמת על כך בחייה.הטרגדיה היוונית המוצגת ביותר בכל הזמנים גם זכתה לאינספור עיבודים, ולא בכדי. היא מעלה שאלות רלוונטיות תמיד כגון: האם יש מוסר גם במלחמה? מה לעשות אם הציות לחוק המדינה סותר את צו המצפון? מי מחליט על מה מוצדק להיהרג ומה לא? הפרט או החברה?
המנצחת הגדולה של פרס התיאטרון - הצגת השנה, במאי השנה: חנן שניר, השחקנית הראשית: אולה שור סלקטר, מתרגם השנה: שמעון בוזגלו.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הדיון בהצגה אינו מוכרע בשיקולים קרים של 'נכון' או 'לא נכון', אלא בעוצמת קולות השחקנים ועומק הרגש המפעיל קולות אלה. יגאל נאור בתפקיד קראון ניחן בנוכחות בעלת עוצמה ברוטלית וקול בהתאם. עידו רוזנברג בתפקיד היימון ויוסי גרבר בתפקיד הנביא תרזיאס מהווים בהחלט יריבים רגשיים שקולים לו. חברי המקהלה יוסף כרמון, אברהם סלקטר, יוסי קאנץ ואהרון אלמוג לא ניחנו בקולות בעלי איכות, אך שניר מצליח ליצור איתם נוכחות אמינה.
אלון דהן מעצב היטב את הדמות הקומית של השומר. אלכס פלג בנימה עניינית יותר מעצב את דמות הנווד-השליח שנפלה בחלקו. אבל כל זה מתגמד לנוכח הופעתה של אולה שור-סלקטר בתפקיד אנטיגונה, גם לפני שהוכרע גורלה. גם בשירה וגם בדיבור, כשאתה רואה את פניה ושומע את קולה ברור שהוויכוח הוכרע. לא מפני שהיא צודקת, אלא מפני שעוצמתה הרגשית מותירה את מי שעומד מולה ומי שצופה בה חסר אונים ומתפעל. ואז מבין את עוצמתה הנוראה, הכובשת, של הפאנטיות.
"את הצד העדכני מספק בעיקר התרגום של שמעון בוזגלו שמשתדל בכח להתחבר לעברית היומיומית, אבל גם שומר על יופי ופיוט ובעיקר נשמע מאוד טבעי בפי השחקנים. מצד שני, שניר אינו מנסה להלביש אינטרפרטציה פוליטית-אקטואלית על המחזה אלא מסתפק בטיפול במאבק בין הצדק האלוהי לצדק האנושי כפי שסופוקלס כתב אותו. המעצב רוני תורן בנה במה דמויית שולחן דיונים ענקי שיחד עם התלבושות המודרניות שעיצבה עפרה קונפינו, מדגישים את האוניברסאליות של הסיפור.
אולה שור-סלקטר מגישה ביצוע חריף ומלא עוצמה בתפקיד אנטיגונה ותמונת הקינה לפני יציאתה האחרונה היא הרגע המרגש בהצגה. אבל הדמות המרכזית בתהליך הדרמטי היא דווקא קריאון בביצוע המלוטש והמרשים של יגאל נאור. רביעית השחקנים הוותיקים המתפקידים בתור המקהלה עושים אף הם עבודה מצויינת. התוצאה הסופית היא הפקה מרשימה ויפה שעל אף המלבושים המודרניים שבה היא מתכסה, מחזירה אותנו לפשטות ולעוצמה של הטרגדיה הקלאסית.