ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
על החיים ועל המוות
- הצגה מספר: 499
- הצגת בכורה: 06/05/1997
- מספר הצגות שהועלו: 85
יוצרים
שחקנים
- נילי, אירה יאן: אורנה פיטוסי
- מיטלמן: דב רייזר
- דיזינגוף, מדריך מטיילים: אברהם מור
- ביאליק, מטייל ה': מיכאל כורש
- מניה ביאליק, מטיילת א': רבקה גור
- רבניצקי, גלמוד, מטייל ג': אורי אברהמי
- ארלוזורוב,גלמוד, מטייל ב': ברוך דרור
- נימפומנישצי, מטיילת ב': תחיה דנון
- טשרניחובסקי, מטייל ד': עופר זוהר
- גלמוד תורן, מטייל ו': דני שטג
- ילד גלמוד: רועי מרמלשטיין, יוני פליישמן, אדם קות
- מקהלה: גיא בונה, ארנה זכאי, זואי טוביה, תמי טל, אסף לויטין, קרן פלולי, מאיה קסיר
על ההצגה
"כשהחיים מסתכלים על המוות, המוות מצידו גם מחזיר להם הסתכלות" (ב. בן-ציון)
זה קורה בבית העלמין הישן שברחוב טרומפלדור. שם, קבורים בוניה, כותביה, שכוחיה וגלמודיה של תל אביב. בית עלמין ישן זה שנבנה טרם הוסיפו לו עיר סביב, מכיל עשרות רבות של לוחות בטון נטולי שם, תאריך או כל סימן זהות אחר. אלה הם הגלמודים. מול בית הקברות, מעבר לכביש, נמצא בית הספר התיכון האקסטרני. נילי, תלמידת הכיתה השמינית, מוזמנת על ידי המחנך שלה, מיטלמן, לשיחת הבהרה שיגרתית. הכל היה נגמר כמו שהתחיל אלמלא מחשבתו היצירתית והייצרית של המורה שבחר לקיים את השיחה דווקא בצילן של המצבות הפיסוליות הממלאות בצפיפות את גן המתים הנפלא הזה. באשמת שעון החורף והחשיכה שירדה מוקדם, ננעלים השניים בין החומות וחווים מפגש עם החשובים (ביאליק, טשרניחובסקי, ארלוזורוב, דיזינגוף ועוד) מצד אחד, והגלמודים, חסרי הזהות, מן הצד השני.
תמונות מהצגה
ביקורות
"לרגעים הראשונים יש קסם של נוסטלגיה. הצגה יפה, עשירה בפזמונים ישנים ואהובים, מבוצעת היטב ומעוצבת בטעם רב, טעם של פעם. לאלדד זיו היה רעיון מדליק. הוא יצר מפגש בין שוכני בית הקברות הישן של תל אביב לבין תלמידה ומורה בתיכון אקסטרני.הקהל נהנה מאוד ובסוף הערב, כשהחיים והמתים שרים יחד את 'תחזקנה ידי כל אחינו', הקהל מצטרף בהתלהבות.
אני התפעלתי בעיקר מהביצוע, מהבמה היפה של אבי שכווי, מהביצוע המוזיקלי המצויין של המהקהלה ומהמשחק היפה והנקי של הצוות כולו - החל בוותיקים : אברהם מור רבקה גור, דב רייזר, מיכאל כורש, אורי אברהמי ותחיה דנון ועד הצעירים יותר ובעיקר אורנה פיטוסי המצויינת בתפקיד התלמידה.
"הביצוע הוא הצד החיוני והמשכנע של ההפקה. יש לשבח בראש ובראשונה את התפאורה היפהפיה של אבי שכווי עם המצבות ובנייני העיר שברקע ואת העיבודים והניהול המוסיקלי של עודד זהבי. השחקנים היו מעולים אחד אחד וכדאי להזכיר את דב רייזר בתפקיד המורה מיטלמן ובמיוחד את אורנה פיטוסי המוכשרת בתפקיד הכפול של התלמידה נילי והציירת אירה ראן. ואגב, כדאי לשבח את ההיגוי המשובח שבפיה. צל"ש מיוחד מגיע לזמרים, למקהלה הקולית המצויינת בשירה מוסיקלית יפה ונקייה, שתרמה תרומה משמעותית להצלחה האמנותית של ההפקה.