ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
מלכוד 22
- הצגה מספר: 500
- הצגת בכורה: 24/05/1997
- מספר הצגות שהועלו: 53
יוצרים
- מאת: ג'וזף הלר
- תרגום, עיבוד ובימוי: אילן רונן
- תפאורה ותלבושות: מיקי בן כנען
- אקרובטיקה: אילן גזית
- תאורה: אבי-יונה בואנו (במבי)
- הדרכה קולית: ריקי בוגטין
שחקנים
- ד"ר דניקה, ליווטנט קולונל קורן, האב פורטיורי, רופא: אילן גנני
- גנרל דרידל, ארפי, רופא: אלון דהן
- אשתו של ד"ר דניקה, האחות דאקאט, פופינג'י, זונה, אשה מתה: מיכל דרור
- יוסיריאן: מיכאל וייגל
- מילו האח, רופא: גיא לואל
- נייטלי, קלוינג'ר, חולה שרואה הכל פעמיים, טייס מפציץ, שוטר צבאי: ירון מוטולה
- אור, טר"ש וינטרגרין, סנאודן, טייס מפציץ, שוטר צבאי, אקורדיוניסט: גיא מסיקה
- קולונל קאטקארט, לויטננט שייסקופף, רופא: מיכה סלקטר
- המוות: בוריס סיחון
- מפקד הטייסת: יוסי עיני
- מאדאם בבית הזונות, פסיכיאטרית, אם, זמרת, רופאה: סיגלית פוקס
- הזונה של נייטלי, האחות קרמר, הפקידה של דרדיל: רויטל שניר
על ההצגה
עלילה מטורפת שבמרכזה עומדת דמותו של יוסאריאן - טייס חיל האויר האמריקאי המוצב באי פיאנוזה - אי קטן בים התיכון, בתקופת מלחמת העולם השניה. בעקבות מותו של חברו, המקלען קשר, כתוצאה מפגיעה במטוס בשעת הפצצה, נקלע יוסאריאן למשבר נפשי קשה. הוא מחליט לעשות הכל כדי לא לצאת למשימות הפצצה נוספות. בכל הנסיונות שלו להתקרקע, הוא נתקל במילכוד. מילכוד-22.
מילכוד-22 אומר: "כל מי שהוא מטורף, חייבים לקרקע אותו", אבל כדי שיקרקעו אותו עליו להגיש בקשה שיקרקעו אותו. אם הוא מבקש שיקרקעו אותו, סימן שהוא שפוי. כל מי ששפוי חייב לצאת למשימת קרב. בעצם זו התנקשות של שתי מערכות לוגיות. ההגיון הצבאי, שיש בו פשטות וטמטום שהם חלק בלתי נפרד מכל צבא. בלי אמונה עיוורת בנכונות של מערכת הגיונית כזאת, שום צבא לא יכול להתקיים. מולו - מערכת ההגיון של יואריאן שכל מה שהוא רוצה, זה להישאר בחיים, ולא איכפת לו איך ובאילו אמצעים. בדרכו הוא נתקל במפקדים שאפתניים הבונים את עצמם על גבו, ברופאים אדישים וביורקרטים, בפסיכיאטרים מטורפים, בחולים מתחזים אמיתיים, בזונות וסרסורים ובנוכלים העושים עסקים בשוק השחור ובונים מעצמה כלכלית על חשבון הצבא והמדינה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"מלכוד 22' אינו מחזה, זוהי סדרה של סקיצות דרמטיות עשוייה היטב. העלילה הדרמטית אינה מתפתחת אלא ממוחזרת שוב ושוב. אף אחד מן הטיפוסים אינו חורג מהנוסחה הכללית הממוקדת מאוד שהוא אמור לייצג. מבחינה מקצועית, ההצגה מבויימת ומשוחקת היטב. הבימוי של אילן רונן מבריק ודינאמי. כל סצינה וכל טיפוס מעוצבים היטב בקפדנות ובמיומנות. במקרה זה אין לציין הישגים אישיים משמעותיים של משחק. זהו תיאטרון של צוות, של אנסמבל, ולא של טיפוסים.
כדאי להדגיש שההצגה מועלית במסגרת מה שמכונה 'קבוצת הצעירים' האמורה לייצג את דור השחקנים הבא של התיאטרון. צעירים אלה עובדים, משחקים, ולומדים ביחד במסגרת ייחודית עם צוות מורים משלהם כדי לגבש כמוצהר שפה תיאטרלית ייחודית.