ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: יוסי בר יוסף
- בימוי: חנן שניר
- תפאורה ותלבושות: יוסי בן ארי (סטרקמן)
- מוסיקה: אלכס כגן
- תאורה: מאיר אלון
שחקנים
- רחל-לאה גולד, רווקה, קוראים לה רחל או ריישל: אורנה בנאי
- מאיר שמעון גולד, רווק, קוראים לו סיימון: אהרון אלמוג
- אליעזר וינגרטן, גרוש מירושלים, קוראים לו לייזר: יגאל נאור
- בני אלתר, רווק, בעל הדירה של רחל: חיים חובה
על ההצגה
רחל, רווקה מזדקנת, חיה עם אחיה סיימון באנגליה. עם שובו מביקור בישראל, של אחרי מלחמת ששת הימים, מביא איתו סיימון את אליעזר וייגרטן, גרוש ישראלי תמהוני, ירושלמי מן הישוב הישן. איש גמלוני ורך לב שרדיפת האמת והטוהר, סיבכו עליו את נפשו התמימה. בדרך מיוחדת ומוזרה, נרקם משהו עדין ושביר בין רחל למודת האכזבות, לבין החתן המבהל והחשדן. אלא שסיימון, שכל חייו היה תלוי באחותו וחי את חייה, הוא גם זה שהורס את הקשר שהחל להירקם בין שני האנשים הבודדים ומגרש את מי שבא לרשת את מקומו בעולמה של רחל.
תמונות מהצגה
ביקורות
"המחזה של יוסף בר-יוסף הוצג לראשונה לפני 30 שנה. מפליא לראות איך מחזה אנושי כזה, רק משתבח עם הזמן. הבמאי חנן שניר אוהב את המחזה והוא חוזר אליו שוב אחרי שנים ומגלה בו רבדים חדשים שמלמדים משהו על מצב האדם. סודו של המחזה הוא במורכבות מעניינת שבה חוברים הקומי והמעציב, אף כי נדמה לי שהבימוי נוטה להדגיש מדי את הקומי.
תענוג לראות את השחקנים. יגאל נאור יוצר ניגוד מרשים וכובש בין הופעתו הפיזית הגברתנית משהו לבין הפנים הרגיש והשברירי שלו. אהרון אלמוג מיטיב גם הוא להעביר את המצב האנושי העגום, אף כי הוא קולני משהו לטעמי. מצויינת גם אורנה בנאי בתפקיד רגיש ומופנם שבו היא כמו מתכווצת כולה פנימה. חיים חובה משלים את התמונה בדמות השכן התמהוני, עוד וריאציה על בדידות. קלאסיקה ישראלית - שהשנים עושות לה רק טוב.
"מדובר במחזה שיש בו כל מה שצריך כדי ליצור עניין. דמויות אקסצנטריות, דיאלוגים הזויים, סיטואציה טעונה. גם המשחק של ארבעת המשתתפים הוא כמעט ללא דופי ולפעמים, בעיקר במקרה של יגאל נאור, הביצוע הוא ממש מלאכת מחשבת של משחק. גם אהרון אלמוג תורם את חלקו לשגעון שבטקסט ואורנה בנאי, אף שלטעמי אינה הליהוק הקלאסי לתפקיד, אינה פוגמת בהצגה.