ארטון

"המחזה של אהרון עזרא מתרחש בתוך משפחה דיספונקציונאלית שכאילו רובצת עליה קללה מסתורית : האב, מנו - אהרון אלמוג בשרטוט מוקפד המספק להצגה את האלמנטים הקומיים - לקוי בנפשו, אשתו, גילה אלמגור - תפקיד גדול מן החיים, טראגי וארצי, מן גלגול של דמות האם המרה של לורקה - שונאת אותו, מפחדת ממנו ודואגת לו. היא מתעבת ואוהבת את אימה הקשישה - רבקה גור.

אותה אימא מטפחת את הבן ארטון - תומר בן דוד שכותב על חייהם לתיאטרון, ומאוהב באחותו, הופי - שיר אידלסון, התגלמות התקווה והיופי - אולי היחידה שמסוגלת לפרוץ את מעגל המצוקה והעיוות הפנים משפחתית שבו גילוי עריות גלוי כל כך. אהרון עזרא, בשפה דלה של מילים פשוטות, יוצר סגנון המחייב את השחקנים להתייחס לשפה כאל ממשות בעלת קיום משלה ולא חיקוי יומיומי גרידא ומחייב את הצופים הקשבה אחרת, דרוכה המרמזת לחידתיות שאינה מתפענחת בקלות.

איתן לוי יצר להצגה מסגרת אמינה של פנים, שברגע הנכון חושפת מסגרת חיצונית כאילו מעולם אחר. אין ספק שהצגה מצליחה להפוך מלודרמה לכמעט טרגדיה וזה הישג שאין לזלזל בו.