אלוף הבונים

הבמאי והמעבד חנן שניר הצליח להפוך את הטקסט של איבסן לדרמה עכשווית, מרוכזת ודחוסה על הבמה המעניינת שעיצב רוני תורן, שמבטאת בצורה מטאפורית את המאבק הפנימי המתחולל בנפשו של הגיבור. ניתן לציין את גילה אלמגור המצויינת בתפקיד האישה הנאמנה וחמורת הסבר, את אלכס אנסקי החביב בתפקיד הרופא ובעיקר את הילה פלדמן הנהדרת בתפקיד הנערה הצעירה והמשוחררת - זה מצד 'הבימה'. מהצד של 'הקאמרי' ניתן לציין את יוסף כרמון הוותיק וגם את גיל ויינברג ותמר קינן המשכנעים בתפקיד צוות העובדים הכנוע של המאסטר.

כולם טובים, אך מעל לכל ההצגה שייכת לעודד תאומי שמביא לדמותו של סולנס את מלוא אישיותו הבמתית הכריזמטית. ביצועו אינטליגנטי ורגיש. זוהי הפקה מרשימה ויפה של אחד המחזות היותר מורכבים ועמוקים של המאסטר הנורווגי הגדול.

"שתי שחקניות מצויינות התחלפו ביניהן בתפקיד האישה מרת הנפש : גילה אלמגור המרשימה בהדגשת הייסוד המופנם באישיותה, בעוד שבמשחקה של סנדרה שדה עולה נעימה מקסימה של אירוניה קלה. שאר חברי הצוות עשו עבודה מקצועית כהילכתה, בעיקר יוסף כרמון, האב הישיש, וגם אלכס אנסקי, תמר קינן וגיל ויינברג.