חשמלית ושמה תשוקה

"אילן רונן העביר את ההתרחשות במחזה המוכר של טנסי וויליאמס מהדרום האמריקאי לשכונה קוסמופוליטית באירופה ובכך האיר באור חדש דמויות מוכרות מדי. בלאנש וסטלה הן רוסיות, כמו השחקניות שמגלמות אותן, סטנלי הוא לא "פולק" אלא טורקי, וזהו לא רק סיפור של דואט מרכזי אלא של סביבה אנושית שלמה ואבודה. הסביבה בה המחזה מתרחש הופכת כאן לגיבורה, ודמויות המשנה הן גם התפאורה והוראות הבימוי הן חלק מהטקסט.

רונן הצליח גם להפקיע את המחזה מן הריאליזם שלו. ואכן הבמה כאן ריקה ללא קירות ויש רק רהיטים חיוניים המוכנסים לתמונה בה הן נחוצים כמו מיטה ואמבטיה.

מיקי פלג-רוטשטיין היא השכנה יוניס, בעלת נוכחות חמה, זרה ומרשימה. אנשי השכונה הם קבוצת שחקנים שנוכחותם ועבודתם היא גורם חשוב מאוד ברושמה של ההצגה: דיויד בלינקה, רותם קינן, רוי סער, אייל שכטר, הראל מורד, ליאור זוהר ואסף שגב. מירי לזר יצרה כוריאוגרפיה מרשימה לתמונות בהם אנשי השכונה מעצבים, רוקדים את זכרונותיה/סיוטיה של בלאנש.

פיני קידרון הוא מיטש חביב ואנושי מאוד, אנה דוברוביצקי בתפקיד סטלה הופכת כאן לגורם משמעותי הרבה יותר מרוב הפקות 'חשמלית' שראיתי. יבגניה דודינה מעצבת בלאנש מעוררת חמלה ואהבה והיא טבעית, אנושית וכואבת. עמוס תמם בתפקיד סטנלי נראה ומתנהג נכון לתפקיד. זוהי הצגה מרשימה מאוד, שזורה אור חדש ומרתק על מחזה מוכר מדי.

"השחקנים מגישים עבודת אנסמבל משכנעת וביניהם ניתן לציין את מיקי פלג-רוטשטיין כיוניס השכנה ואת פיני קידרון כמיטש הרגיש. אנה דוברוביצקי היא סטלה, ארצית ויפהפייה, ועמוס תמם הוא סטנלי, גברי ומלא אכזריות כשצריך, אבל גם מסוגל להפיק רוך ברגעים הנכונים. מעל לכל ההצגה שייכת לייבגניה דודינה, כבלאנש המוכה, המעבירה אותנו בצורה מדוייקת לאורך הערב בתהליך ההתדרדרות הנפשית של הדמות, מגברת יהירה לשבר כלי המחפש את הנחמה בזרועותיו של זר.

התוצאה הסופית היא הפקה מרשימה ומרוכזת, המצליחה לחשוף מחדש את העוצמה הרגשית של המחזה של ויליאמס ולתת לו פרשנות עכשווית מפתיעה.

"חשמלית ושמה תשוקה, היה ונשאר מחזה של שחקנים, בהם פיני קידרון כמיטש, חברו עדין הנפש של סטנלי, המחזר בגמלוניות אחרי בלאנש. אנה דוברוביצקי היא סטלה עם כוח נשי ועמוד שדרה, לא שפחת מין כנועה, אלא אישה שופעת מיניות, הרוצה ואהובת סקס לא פחות מבעלה. עמוס תמם, עוקף בחוכמה את המיתוס של מרלון ברנדו ומגלם להפליא את סטנלי כגירסה משודרגת ואלימה של קזבלן ומהלך על הבמה כמו פנתר העומד להתנפל בכל שניה.

"מעל כולם, מצטיינת יבגנייה דודינה כבלאנש, שדמות המלכה המתפוררת תפורה למידותיה. לאורך כל המחזה, היא מצליחה להישאר חזקה ומתוחכמת, קונטרה הולמת לתוקפנות האגרסיבית של תמם, והדבר הופך את קריסתה למחוזות הטירוף במערכה האחרונה למפגן ראווה מרהיב".