יהוא

"המחזה של גלעד עברון, הוא אחת הדרמות הטובות ביותר שנכתבו בארץ בעשורים האחרונים. עברון לקח את הסיפור התנ"כי על המרד של יהוא בן יהושפט וחיבר אותו למציאות העכשווית. הוא עשה זאת באמצעות עיצובו של יהוא כקצין צעיר ונלהב הנוקט בצעדים אכזריים מעבר לנדרש במאבק בין צבא ישראל לארמים בערי גלעד. בגילומו של גיל פרנק, דמותו של יהוא היא כריזמטית ומתוחכמת באותה מידה שהיא מטורפת ומפחידה. אך הדמות המעניינת ביותר על הבמה היא דווקא של זיף, בביצועו המאופק והמחושב של דב רייזר הוותיק.

דמותו של זיף, צוברת עומק וכוח לאורך ההצגה והוא הופך לגיבור הטראגי של הסיפור. מסביב לצוות המצויין של פרנק ורייזר, בנה רונן הפקה דחוסה ומתוחה, המתנהלת על הבמה המנוכרת והיפה שעיצב ניב מנור. גם שאר השחקנים עושים עבודה טובה: מאיה מעוז, אלון נוימן, רזיה ישראלי, לאה גלפנשטיין, שלומי ברטונוב ודניאל סבג. הגרסה של עברון לסיפור המקראי מוציאה מהתמונה את אלוהים ונביאיו. במקום עלילה בעלת מוסר השכל דתי, מתקבל סיפור פוליטי בן זמננו עם השלכות ציניות למדי.

"עבודת הבימוי המרשימה והמורכבת של רונן, מספקת כמה תמונות חזקות, ובהן זו הפותחת את ההצגה שבה מובל יהוא כמריונטה באמצעות חבלים. הבמה המרשימה בעיצובו של ניב מנור, דומיננטית באפרוריותה הבטונית הקרה ומרהיבה עוד יותר כשמחלחל אליה הצבע האדום באמצעות אביזרים שונים ואלמנט גראפי מפתיע. מרשימות גם התלבושות של נטשה טוכמן-פוליאק והמוזיקה של אורי וידיסלבסקי.

השחקנים כולם מתמסרים ליצירה. ברטונוב וסבג מצויינים ומתוחכמים בתפקיד החיילים, מעוז מדוייקת וזועקת בשתיקתה את כאבה של זילפה. גלפנשטיין נפלאה כקטורה ורייזר מצויין כזיף. פרנק, שחקן בחסד, כריזמאטי מתוחכם, ציני, מטורף, קיצוני. בקיצור - מלך.