נעצר בחצות

"זאת הצגה שצריך לראות בעיקר בגלל הסיפור שהיא מגוללת, המבוסס על עובדות מימיו המוקדמים של המשטר הנאצי בגרמניה, על מה שעשו הנאצים לעם הגרמני ולמי שניסו, בקנאות ובתמימות, ובשם שטויות כמו "זכויות אדם", "חופש ביטוי" ו"דמוקרטיה", למנוע את התדרדרותה של אומה תרבותית, לרודנות המסוכנת לעצמה ולעמים אחרים. זה גם סיפור על מי שעמדו מהצד, מבית ומחוץ, אבל בעיקר זהו סיפורה של אמא אחת אמיצה.

ההפקה ב'הבימה' הגשימה את המחזה על הבמה בנאמנות לרוחו הפלקאטית והדוקומנטרית. כל הלהקה מילאה את תפקידה כנדרש ובעיקר מיכאל כורש בתפקיד אביו של לייטן, הגרמני-היהודי הנאמן בפאטתיות, עידו ברטל בתפקיד קצין הגסטאפו ורן דנקר בתפקיד האנס לייטן.

אבל מי שנושא בעול ההצגה כולה - וזה עול כבד אפילו מבחינת כמות הטקסט וזמן השהייה על הבמה - היא גילה אלמגור בתפקיד הראשי. במובן מסויים, זה מסוג התפקידים שכאילו נתפרו בשבילה בגלל מעמדה הבימתי. אבל דווקא בשל כך, הוא עלול להיות עבורה מלכודת. לזכותה יאמר - ואני מניח שמשהו מזכות זאת אפשר לזקוף לחשבון הבמאי משה קפטן - שהיא מרשימה במיוחד באיפוק האצילי שלה, באירוניה המרוכזת ובהימנעות מעודף רגש.

"הבמאי משה קפטן העמיד הצגה מאופקת ומרוכזת על הבמה היפה, המעוצבת כתא כלא גדול בה רואים גם את התמונות המתרחשות לכאורה מחוץ לכלא, בעיצוב פרידה קלפהולץ. גילה אלמגור נהדרת בתור האם העקשנית שאינה מוותרת וחוזרת שוב ושוב לקצין מהגסטאפו, עידו ברטל המרשים. גם רן דנקר בתור לייטן הכלוא, מגיש ביצוע חריף ומדויק הנבנה בהדרגה לתמונת הסיום המרגשת. זו הצגה לא קלה לצפייה, אבל חשובה שמזכירה לנו שגם בזמנים אפלים ביותר, ישנם אנשים ובעיקר נשים המצליחים לעמוד באומץ, להיאבק על האמת שלהם ולא להתרפס בפני כוחות השחור.