יוצרים
- מאת: אילן חצור
- בימוי: איציק ויינגרטן
- תפאורה: לילי בן נחשון
- תלבושות: דליה פן
- מוסיקה: אורי וידיסלבסקי
- תנועה: גליה פרדקין
- תאורה: מאיר אלון
שחקנים
- ז'קו נחמיאס, פועל במפעל טקסטיל בעיירה בנגב: יעקב כהן
- דוד אלקלעי, חברו, יושב ראש ועד העובדים במפעל: קובי מאור
- גאולה, אשתו של ז'קו, גננת בהריון: מיקי פלג-רוטשטיין
- שמחה, אמו של ז'קו: רבקה גור
- אבירם גאון, מנהל המפעל: אורי הוכמן
- פנינית, מזכירתו של גאון: רונית אפל, נעמה ארמון
- ד"ר זרעון, מומחה לפוריות: עמי סמולרצ'יק
- נחמה, פקידה במחלקת מודעות אבל, עגונה,דתיה: רונית אפל
- נחמה, פקידה במחלקת מודעות אבל, עגונה, דתיה: נעמה ארמון
- דני פינק, מנחה תכנית אירוח בטלוויזיה: בן יוסיפוביץ'
- בוטניקאי: עמי סמולרצ'יק
- שכן של אמו של ז'קו: עמי סמולרצ'יק
- מהנדס ייעול אמריקאי: בן יוסיפוביץ'
- שלושה אוהדי כדורגל: אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ', עמי סמולרצ'יק
- שני תחקירנים בתכנית של דני פינק: עמי סמולרצ'יק, אורי הוכמן
- שני פועלים במפעל בו עובד ז'קו: אורי הוכמן, עמי סמולרצ'יק
- שלושה פקידי קבלה בשמיים: אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ', עמי סמולרצ'יק
- שני אחים של בית אבות: אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ'
- מאכר דתי בבית קברות: בן יוסיפוביץ'
- איש עסקים הודי: עמי סמולרצ'יק
- נזיר שתקן: אורי הוכמן
על ההצגה
קומדיה חברתית המגוללת את סיפורו של ז'קו, פועל פשוט וקשה-יום שבאחת נוחתות עליו המכות בזו אחר זו. ז'קו מחליט לפטור את העולם מנוכחותו. הוא מגיע לעולם הבא ללא תאום מראש והפקידים – איך לא? – בארוחת צהריים. רגע לפני שהוא נבעט גם משם, זוכה ז'קו להארה וחוזר לעולמנו לשבוע נוסף, כדי לנקום באכזריות בכל מי שאי פעם פגע בו.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הקהל צוחק ומשתתף במופע מרהיב של שלישית פקידי העולם הבא (בן יוסיפוביץ', אורי הוכמן ועמי סמולרצ'יק) שמתפקדים היטב גם כמקבלי ההחלטות בתכנית טלוויזיה שאליה מגיע גיבור ההצגה. אין ספק, מדובר כאן בליהוק מרענן למדי, שעושה לחוויה התיאטרלית הסבה למופע סטנד אפ מרהיב.
"יש לא מעט רגעים מאולצים ולא אמינים בהצגת הבידור גדושת הדמויות הסטראוטיפיות הזו, ומעט מדי רגעי חסד שאותה מספקת שלישית השחקנים המצויינים המגלמים את תפקיד המשנה - אורי הוכמן, עמי סמולרצ'יק ובן יוסיפוביץ', הרכש החדש והמוכשר של 'הבימה' שמסקרן לעקוב אחר דרכו בהמשך. שלושתם משתוללים בחביבות ובפראות על הבמה, ונדמה שאין להם ברירה, אם כבר בידור, אז עד הסוף.