הרובוטית

במסגרת פסטיבל מחזאות ישראלית מקורית, 2018.

הדרכת ריקוד: בר בן אהרון

גבר גרוש בגיל העמידה רוכש לעצמו רובוטית צעירה ומושלמת, שתגשים לו פנטזיות. רק שהוא לא ציפה שהבן שלו יתאהב בה, שאשתו תברח עם הבחור שמכר לו אותה, ושהרובוטית תתחיל לפתח רגשות משל עצמה. רגשות שמביאים אותה לכדי אובדן שליטה.

דבר הבמאי

משחר ההיסטוריה ניסה האדם לייצר מכשירים שיעשו עבורו דברים. משהו שינקה בשבילו, משהו שיבשל בשבילו, שייקח אותו ממקום מקום. היה זה רק עניין של זמן עד שיחליט האדם שהוא יכול לייצר מכשיר שידבר איתו, שיבלה איתו...שיאהב אותו. מהמקום הזה נכנסנו השחקנים ואני לעבודה על המחזה הרובוטית. הרעיון שרובוט יכול להיות החבר הכי טוב שלך, ואפילו המאהב שלך, פותח פתח לאין סוף סיטואציות ולאין סוף קונפליקטים. איך מדברים עם רובוט שהוא אדם? איך מתנהגים אליו? האם ניתן לשכוח שמדובר ברובוט ולהתנהג אליו כאדם בשר ודם? ומה קורה אם הרובוט עצמו שוכח שהוא רובוט ומפתח רגשות אנושיים של ממש? ההצגה "הרובוטית" מנסה לבחון את כל הסוגיות הללו, וכיאה לתאטרון היא עושה זאת בהליכה אל הקצה. ובהומור, הרבה הומור.

יובל נוח הררי- מחבר קיצור תולדות האנושות- טוען שהתסריט האפוקליפטי שבו רובוטים מרושעים ישתלטו על העולם רחוק מלקרות, אבל הסכנה היא, שאם נשקיע יותר מדי בבינה מלאכותית ופחות בפיתוח התודעה האנושית, סופנו יהיה שהבינה המלאכותית בסך הכל תעצים את טיפשותם של בני האדם, ואזי לא נצטרך להתמודד עם צבא רובוטים מרושעים, אלא עם צבא של רובוטים שיודעים ללחוץ על הכפתורים הרגשיים שלנו טוב יותר מאמא פולנייה. הרובוטים הללו יוכלו לזהות את הפחדים הכי עמוקים שלנו ולהשתמש בהם כנגדנו ואז יוכלו למכור לנו הכל, אפילו אידאולוגיה.

רועי שגב