מאמא מיה!
- הצגה מספר: 735
- הצגת בכורה: 31/10/2019
- מספר הצגות שהועלו: 195
יוצרים
- מאת: קתרין ג'ונסון
- מילים ותמלילים: ביורן אולבאוס, בני אנדרסון
- תרגום: אלי ביז'אווי
- בימוי: משה קפטן
- תפאורה: ערן עצמון
- תלבושות: אביעד אריק הרמן
- סטיילינג: נועה דותן
- ניהול מוסיקלי: ליאור רונן
- כוריאוגרפיה: שחר פרץ
- עיצוב סאונד: ערן פרלדיק
- תאורה: אבי-יונה בואנו (במבי)
- פאות ושיער: אסנת שגיא
- קורפטיציה: ליאת פרלוב
- הדרכה קולית: דוקי עצמון
שחקנים
- סופי שרידן: רוני דלומי, אגם בוחבוט
- אלי: עמית זיתון, אביב פנקס
- ליסה: רוני מרחבי, יעל צדוק
- טניה: אורנה דץ, שרון חזיז
- רוזי: חני נחמיאס, עירית ענבי
- דונה שרידן: מיקי קם
- סקיי: גל גולדשטיין, מתן שביט
- פפר: ניב חביב, חנן שוורצברג
- אדי: תומר ברש, אור טרגן
- הארי ברייט: דורון אורן
- ביל אוסטין: שרון אלכסנדר
- סאם קרמיקל: יגאל שדה
- כומר: ניר חסדאי
- הלהקה: עדן אמסילי, אנה אקהרד, שחף בלאש, תום חודורוב, ניר חסדאי, מאיה מדג'ר, דורין סידמן, רז סלמון, סיון קינר קיסינגר, גל שטרית, קארין שניידר
- דאנס קפטן: שיר דוידאי
- רקדנים: תומר אזולאי, שחף חיים בוארון, עמרי וינקור, לימאי חייקין, אורי לביא
- סווינג: ניצן ינקלוביץ', תות מולאור, מיכל פרדקין, מתן קפלן
על ההצגה
עלילת המחזמר מתרחשת באי קטן ביוון. ערב חתונתה, מבקשת סופי לגלות את זהותו של אביה האמיתי. ביומן של אמה, מגלה סופי מידע המרמז על שלושה מאהבים, איתם בילתה לילה סוער ומלא תשוקה בתקופה בה נכנסה להריון. ללא ידיעת אימה, מזמינה סופי את שלושת המאהבים בתקווה שאחד מהם הוא אביה.
שלושת האבות הפוטנציאליים מתייצבים באי הקסום, במלון הקטן שמנהלות האם והבת, וחולקים זיכרונות נעימים. העלילה מסתבכת כששלושת הגברים מבינים שהכלה אינה יודעת מיהו אביה, ושכל אחד מהם עשוי להיות האב האבוד.
תזמורת: גיורא ליננברג/ליאור רונן - קלידים וניצוח, ליאת פרלוב - קלידים, דניאל וייס - גיטרה, אלון עזיזי - גיטרה בס, טל רונן - תופים, יוני גביוני - כל הקשה, אדם טל - גיטרה
ABBA – סיפורה של להקה!
Anni (אנני-פריד), Björn (ביורן), Benny (בני), Agnetha (אנייטה)
1966
סיפורה של להקת אבבא מתחיל בשוודיה, לפני יותר מחמישה עשורים. ביוני 1966 ביורן אולבאוס (Björn Ulvaeus) פגש בבני אנדרסון (Benny Andersson) לראשונה. ביורן היה חבר בלהקת הפולק הפופולארית - "Hootenanny Singers", בזמן שבני שימש כנגן קלידים ב – "The Hep Stars", להקת הפופ הגדולה והמצליחה ביותר בשוודיה. כמה שבועות לאחר פגישתם הראשונה, כתבו השניים את שירם המשותף הראשון. בסוף העשור הם מיסדו את עבודתם המשותפת. באותה עת בני עזב את הלהקה בה היה חבר, בעוד ש - "Hootenanny Singers", המשיכה לפעול אך ורק במסגרת אולפני הקלטה והמשיכה להוציא את אלבומיה בחברת התקליטים "Polar", בבעלות סטיג אנדרסון. לימים, ישמש אנדרסון כמנהלה של להקת אבבא ויהיה שותף לכתיבת כמה מלהיטיה, ביניהם: Mamma Mia, "Waterloo", "Dancing Queen" , "Knowing" Me, Knowing You", I Do, I Do, I Do, I Do, I Do" ו - "S.O.S".
1969
באביב 1969, פגשו ביורן ובני את אנייטה פלטסקוג ואנני-פריד לינגסטד שיהפכו לא רק לנשותיהן לעתיד, אלא גם לשתי הצלעות הנוספות של אבבא. אנני-פריד, נורווגית במקורה, הידועה גם בשם פרידה, החלה את קריירת השירה שלה מעט לפני אנייטה. ב – 1978 נישאה לבני.
1970
בתחילה, ארבעת חברי הלהקה שיתפו פעולה בתור מלווים קוליים ומוסיקליים או כמפיקים לשירים שביצעו כסולנים או כצמדים מתוך ההרכב. הצליל האטרקטיבי שנוצר מארבעת הקולות, הוביל את הרביעייה ליצור מופע קברט בשם "Festfolk" (בעל המשמעות הכפולה של "זוגות מאורסים" ו"מסיבה"). ניסיון ראשון זה, לשיתוף פעולה, לא צלח.
1972
באביב 1972, הלהקה הקליטה את השיר "People Need Love" שזכה להצלחה יחסית בשוודיה. באותה עת, ההרכב קרא לעצמו Björn & Benny, Agnetha & Anni-Frid. מעודדים מהצלחתם, התחרו ב – Melodifestival, תחרות זמר שבה נבחר השיר המייצג של שוודיה לאירוויזיון. השיר "Ring Ring", עמו התמודדו בתחרות אמנם הגיע למקום השלישי, אך הסינגל והאלבום שנשא את שמו, זכו להצלחה ענקית באותה שנה בשוודיה. השיר הגיע לראשי המצעדים, גם בארצות אירופה נוספות.
1974
"ווטרלו" היה השיר השני שביצעה הלהקה במסגרת ה – Melodifestival. בניגוד לניסיון הקודם בתחרות, השיר הגיע למקום הראשון והוביל את ההרכב לגמר אירוויזיון 1974, שנערך בברייטון שבאנגליה. בשלב זה, שינה ההרכב את שמו ל – ABBA, המורכב מראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים. ABBA היה גם שמו של מפעל לשימורי דגים, שהסכים להשאיל אותו ללהקה. הזכייה בתחרות האירוויזיון ב – 6/04/1974, התבררה כרגע החשוב ביותר בתולדות הלהקה. סמוך לניצחון, "ווטרלו" צעד במקום הראשון במצעדי הפזמונים באירופה כולה. בארצות הברית, השיר הגיע לעשירייה הראשון, אף על פי שתחרות האירוויזיון הייתה חסרת השפעה ברחבי היבשת המוזהבת. האלבום שנשא את שם הלהיט, היה אף הוא הצלחה ענקית בשבדיה. עם זאת, הסטיגמה של "זוכי אירוויזיון" הקשה על הלהקה לזכות ביחס רציני, בעוד היא מנסה לרכוב על ההצלחה הבינלאומית הראשונה שלה. 18 חודשים לאחר מכן, הגיע הסיוע שציפו לו – הלהיט הבינלאומי המצליח, "SOS", מתוך האלבום השלישי, שנשא את שם הלהקה. "Mama Mia", שהוקלט אף הוא לאלבום זה, החזיר את הלהקה למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי, אליו הגיעו תשע פעמים נוספות בין השנים 1974 – 1980. במשך עשרה שבועות, שהה השיר במקום הראשון במצעד הפזמונים באוסטרליה, שהייתה הראשונה שהפיצה אותו גם כסינגל. במהלך השנתיים הבאות, אוסטרליה תיתפס ב"קדחת אבבא" ותעניק ללהקה מקום ראשון לשישה להיטים שונים.
1976
בשנה זו מצליחה הלהקה למצב עצמה כאחת הפופולאריות ביותר ברחבי העולם. האוספים "Greatest Hits" ו – "The Best of ABBA" הופכו לשוברי קופות בינלאומיים. "Fernando" ו – "Dancing Queen" צעדו במקומות הראשונים של מצעדי הפזמונים. "Dancing Queen" הוא גם השיר היחידי של אבבא, שהגיע למקום הראשון במצעד מחוץ לשבדיה (בריטניה). בסוף השנה, יצא אלבומה הרביעי של הלהקה, "Arrival". שירי האלבום ובראשם "Money, Money, Money" ו - "Knowing Me, Knowing You" הסתערו על מצעדי הפזמונים. מיד לאחר מכן יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מצליח באירופה ובאוסטרליה (ינואר-מרץ 1977).עם הגעת ההרכב לאוסטרליה, התחילו צילומי הסרט העתידי "ABBA – The Movie". הפרמיירה שנערכה בחודש דצמבר 1977, כללה גם את יציאת האלבום הבא: "ABBA – The Album", עם הלהיטים "The Name Of The Game" ו – "Take A Chance On Me".
1978
במהלך מסע קידום מכירות בארצות הברית, השיר "Take A Chance On Me" זכה להיכלל ב - Top Three single (שלושת הסינגלים הטובים ביותר) ו - "ABBA – The Album" התמקם בין עשרים האלבומים הטובים ביותר (Top Twenty). אלבומה השישי של הלהקה "Voulez-Vous",שיצא באפריל 1979, הנפיק את הלהיטים "Summer Night City" ו – "Chiquitita". מוקדם יותר באותה שנה, בני ואנייטה הכריזו על גירושיהם. הפרידה המתוקשרת לא שמה קץ להרכב, אך היא מנפצת את תדמית "שני הזוגות השמחים שעושים מוזיקה ביחד".
1979
בסתיו 1979, יצא הסינגל ("Gimme! Gimme! Gimme! (A Man After Midnight" ובמקביל החל מסע הופעות שכלל את קנדה, ארצות הברית ואירופה. Greatest Hits Vol. 2, אלבום אוסף שני, זכה להצלחה בינלאומית.
1980
בחודש מרץ, 1980, הופיעה הלהקה ביפן. לימים התברר שאלו היו הקונצרטים האחרונים שלה בפני קהל קוני כרטיסים. המשך השנה הוקדש להקלטת האלבום ."Super Trouper" ,"The Winner Takes It All" ושיר הנושא מתוכו, הפכו לקלאסיקות.
1981
בפברואר של אותה השנה, תדמית "הזוגות המאושרים" התנפצה סופית, כאשר בני ופרידה הכריזו על גירושיהם. עובדה זו לא סיכלה את העבודה המשותפת של ההרכב, שהוציא בסוף השנה את אלבומו השמיני "The Visitors", שהלהיט הגדול ביותר מתוכו היה "One Of Us".
1982
במהלך השנה האנרגיה של הלהקה התחילה להתמסמס בהדרגה: בני וביורן החלו בכתיבת המחזמר "Chess". במקביל, אנייטה ופרידה חידשו את קריירת הסולו שלהן. האלבום שיצא באותה שנה, The Singles – The"
"First Ten Years, היה אוסף כפול שכלל שני שירים חדשים. אחד מהם, "The Day before You Came", שנחשב להקלטה הטובה והמגובשת ביותר של הלהקה, לא הפך להצלחה בקנה מידה בינלאומי, כפי שההרכב היה מורגל. בסוף אותה שנה החליטה ABBA לקחת הפסקה. "תמיד נוכל לחזור ולהופיע יחד", הסבירו בהחלטתם...
"מאמא מיה" – מרעיון למחזמר
"אבבא" נכנסה לעולם התיאטרון כאשר בני אנדרסון וביורן אולבאוס כתבו יחד עם התמלילן טים רייס את המחזמר הראשון שלהם, "Chess". המחזמר הפך לקאלט ברחבי העולם בזכות השירים One Night In Bangkok ו – I Know Him So Well. הייתה זאת ג'ודי קריימר, המפיקה בפועל של "Chess" שזיהתה לראשונה את הפוטנציאל התיאטרלי בשירי הפופ של "אבבא". את השיר "The Winner Takes It All", לדוגמה, היא תיארה כ"רכבת הרים של אהבה ואובדן". תוך כדי האזנה לילית על ריצפת דירתה לתקליטי "אבבא", נרקם הרעיון למחזמר.
קריימר גייסה לפרויקט את המחזאית עטורת הפרסים, קתרין ג'ונסון לכתיבת הסיפור. משום שלא רצתה שהמחזמר יהפוך למופע מחווה לאבבא, התעקשה על כך שהעלילה תהיה מקורית ועכשווית ושיהיה ניתן לשזור אותה בין השירים. מאוחר יותר, צרפה קריימר את פילדיה לויד בתור במאית. לימים סיפרה שהשילוב של שלוש הנשים עוצמתיות בתפקידי הפקה מרכזיים – תופעה יוצאת דופן בעולם התיאטרון – סייע ליצירת דמויות נשיות חזקות ב"מאמא מיה".
ב – 6/04/1999 (במסגרת יום השנה ה – 25 לניצחון "אבבא" באירוויזיון), התקיימה הפרמיירה של "מאמא מיה", בתיאטרון "Prince Edward" שבלונדון. "לא היה לנו שום מושג איך המחזמר יתקבל, סיפרה קריימר, "הצופים שיצאו מגדרם, קמו ממושביהם והחלו לשיר ולרקוד בין המעברים.
בהמשך, הוצג המחזמר בתיאטרון "Royal Alexandre" בטורונטו קנדה ושנה לאחר מכן ב - Winter Garden, ברודווי. שם הוא זכה לאחת המכירות המקדימות הגדולות ביותר בהיסטוריה של התיאטרון.
למעלה משלושים מליון צופים ברחבי העולם, הפכו את "מאמא מיה", לאחת מההפקות הפופולאריות ביותר בהיסטוריה של התיאטרון. נכון להיום מספר ההפקות של המחזמר, שרצות בו זמנית ברחבי העולם, גבוה יותר מכל מחזמר אחר.
בשנת 2008, זכה המחזמר לעיבוד קולנועי בכיכובם של מריל סטריפ, אמנדה סייפריד, פירס ברוסנן, קולין פירת' וסטלאן סקארסגארד. סרט ההמשך, "Mamma Mia! Here We Go Again", שיצא לאקרנים עשר שנים לאחר מכן, שילב להיטים נוספים של הלהקה.
Jukebox Musical – ג'וּקְבּוֹקְס
95 שנה לפני שיצא התקליט הראשון של "אבבא", המציא תומס אדיסון את הפונוגראף (1877), המכשיר הראשון שאפשר הקלטה של צלילים ע"ג סלילי שעווה, לשמר אותם על גבי מדיה מכנית ולהשמיעם שוב. הפונוגראף, שהתגלה כפופולארי, משך יזמים למצוא דרכים להפיק כסף מהתופעה. 13 שנים לאחר מכן פיתח לואיס גלאס את המכשיר, כך שיהיה מופעל על ידי מטבעות. בנוסף, חיבר לו צינורות האזנה מרובים. את ה - "nickel-in-a-slot" (כך קרא למכשיר החדש), הציב גלאס ב - Palais Royale Saloon בסאן פרנסיסקו, שהיה בבעלותו. ב – 1906, ג'ון גאבל שידרג את ההמצאה, שכעת נקראה "Automatic Entertainer", כך ששילב מספר סלילים לבחירת המאזינים. בהמשך, החליפו אותם התקליטים. המונח ג'וקבוקס, שהופעלו על ידי מטבעות הופיע רק לקראת סוף שנות השלושים של המאה העשרים ומקורו שנוי בחלוקת. ישנם הסוברים ששמו של המכשיר נגזר מהמילה האפריקאית jook, שמשמעותה "לרקוד". אחרים, טוענים שמקור המילה הוא מהמונח "Juke joint" – בארים בצידי הדרך שסיפקו מוסיקה, ריקודים, הימורים ושתייה, לאוכלוסיה האפרו-אמריקאית בדרום מזרח ארצות הברית. שיא הפופולאריות של הג'וקבוקס היה באמצע שנות החמישים כאשר 750,000 מכונות היו מפוזרות ברחבי ארצות הברית. בשנות השבעים והשמונים, חלה ירידה בשימוש בהן. מכונות הג'וקבוקס זכו לרנסאנס עם כניסת טכנולוגיית התקליטורים והתבססות שוק העתיקות וכיום ישנן 250,000 מכונות בשימוש.
מכונת להיטים - המחזמר!
ה – Jukebox Musical הוא מחזמר בימתי או קולנועי, העושה שימוש בשירים פופולאריים בפס הקול. בדרך כלל, שירים שבוצעו על ידי זמר או להקה אהובים, שנכתבו על ידם או עבורם. גם אם מדובר בקאוורים. השירים נארגים לכדי עלילה דרמטית, הסובבת לעיתים סביב סיפורו הביוגראפי של המבצע. בין הג'וקבוקס הראשונים, ניתן למנות את: (Beatlemania (1975, המבוסס על שירי להקת "הביטלס" ו – (Elvis (1977. העלייה בפופולאריות של הז'אנר, התרחשה בשנת 1999 עם הצלחת "מאמא מיה", שנבנה סביב המוסיקה של להקת "אבבא". ג'וקבוקס נוספים כמו 'Jersey Boys' - סיפורו של פרנקי ולי ולהקת "ארבע העונות", 'Movin’ Out' המבוסס על שיריו של בילי ג'ואל ו 'Priscilla, Queen of the Desert' המשלב להיטי פופ ידועים ואהובים כ - “I Will Survive”, "Go West" ו – "?What's Love Got to Do with It הצליחו אף הם. בעוד אחרים, שנכתבו על פי אותה נוסחה, נחלו כישלון צורב: 'Lennon', שגולל את סיפור חייו של ג'ון לנון בשילוב שיריו כסולן ו - 'Viva Forever!', המבוסס על שירי ה"ספייס גירלס"
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"כשסיפרתי לחברים שהשבוע אצפה ב"מאמא מיה", התגובה הייתה חיוך או צחקוק מזלזל. אך גם אם שירי הלהקה מאופיינים בקיטש ומלודרמטיים, הצלחתה העולמית הבלתי רגילה של 'אבבא' מדברת בעד עצמה. והמחזמר 'מאמא מיה', המבוסס על להיטיה של להקת הפופ השוודית, רץ עשרות שנים על במות ברחבי העולם. אף שמדובר בעלילת קומדיה רומנטית קלילה, כשהיא מגיעה עם השירים של 'אבבא' , קיטשיים ככל שיהיו אך בעלי הרמוניות מיוחדות ויפות, היצירה עשויה להתעלות מעל כל לגלוג של צופה ציני. והקולות המדהימים של חברי הלהקה במקור, מעוררים באופן טבעי רצון לבצע את המחזמר, בגרסאות המקומיות, וכך גם ב'הבימה'.
הדבר היפה והבולט בגרסה שביים משה קפטן, היא הנאת המשתתפים, מהתפקידים הראשיים ועד ללהקה. הנאה היא עניין לא מובן מאליו בהפקה, ופה אי אפשר שלא ליהנות יחד עם הקאסט. שרון אלכסנדר משחק את ביל (המעט דביל) בהנאה ילדותית שמתאימה לדמות. החיבור בינו לבין חני נחמיאס, כחברה של דונה העוגבת עליו עד שהוא "נכנע לחיזוריה, היא שילוב מלבב, עם הומור עצמי, ששניהם מביאים לבמה. שרון חזיז כחברה ה'גולדיגרית' החתיכה, גם נכנסה לדמות בהנאה ובכישרון, בביצוע נטול מאמץ. יגאל שדה בדמותו של סם, הגבר שדונה עוד אוהבת, הוא ליהוק מעניין. אף אחד מהגברים אינו מתבלט כגבר הכי 'טוב/חתיך/חכם'. שדה משדר דווקא בלבול גברי משעשע, רחוק מביטחון עצמי תרנגולי. בעיקר כשהוא שר, הוא 'עובר' כגבר מאוד ישראלי, בנימה ובסגנון, וזה נחמד למרות שזה לא ברוח המקור. חוסר הנסיון לבנות דמות של 'גבר אלפא' הופך אותו לאנושי ונוגע. לכל גבר יש החן שלו, מה שמשתלב עם הבלבול של סופי, לגבי השאלה מיהו אביה הביולוגי - שבאמת מתגלה כלא לגמרי רלוונטית לבסוף.
המילים בתרגום של אלי ביז'אווי זורמות בטבעיות. במרבית הזמן הביצועים טובים. כשהקאסט עולה בסוף שוב ומבצע שלשה שירי 'אבבא' באנגלית, הביצועים סוחפים. לרוני דלומי יש קול שמעביר רגש ורכות נשים צעירה. והבחירה במיקי קם מושלמת. קם היא תופעה ייחודית, מעבר לכשרונה. היא פרפורמרית בעלת נוכחות גדולה, גם כשהיא לא מדברת או שרה - אך כמובן, הקול המיוחד שלה הוא העיקר, וזה קול שקשה לתאר במילים. יש בקולה הייחודי גם גוון שנשמע באוזניי כמעט כמו כלי מוזיקה חשמלי. אי אפשר לדמיין את המחזמר בגרסתו הישראלית בלעדי הכוכבת הזאת, מיקי קם.
לסיכום, 'מאמא מיה' של 'הבימה' הוא מחזמר ראוי ומהנה. נדמה לי שאזכור אותו יותר מהגרסה הלונדונית המקצועית לעילא שראיתי לפני יותר מעשור. יש בו קריאה שהיא תמיד רלוונטית: לחופש, למימוש עצמי, תוך דגש על כך שגם בגיל מאוחר ניתן עוד לממש אהבה, ולתקן דברים שהתקלקלו בעבר. זאת אתנחתא מוזיקלית נעימה, שמשאירה טעם טוב של אנושיות ואהבה תמימה."
"כניסתו של נעם סמל לתפקיד מנכ"ל 'הבימה' הביאה את התיאטרון למקום חדש-ישן - הוא הפך לתיאטרון 'הקאמרי' בתקופת כהונתו של סמל, דבר המתבטא ביצירות תיאטרון מוקפדות, החל בבימוי ובקאסט וכלה בתפאורה ותלבושות. דוגמה טובה לכך הוא המחזמר 'מאמא מיה' שעולה בימים אלה בתיאטרון 'הבימה'. זהו מחזמר מהוקצע, הכולל ביצועים נפלאים ותזמורת חיה, המזכירים את ימי הזוהר של 'הקאמרי'.
משה קפטן ביים בהתלהבות סוחפת וברגישות רבה את סיפורה של סופי, אמה ושלושת האבות הפוטנציאליים, המתפתח במקביל להכנות ליום החתונה. הישג מרשים הוא בגיבוש של כל השחקנים לכדי אנסמבל מצוין היוצר הנאה רבה. סייעו בכך המנהל המוסיקלי ליאור רונן אשר תרם בעיבודים יפים לשירים של להקת 'אבבא', הנוסח העברי של אלי ביז'אווי נשמע טבעי כל כך מפי השחקנים, ושחר פרץ שהיטיב להניע את השחקנים בחלל הבמה.
להקת השחקנים של 'מאמא מיה' נושאת בקולות וברגליים את ההתלהבות של המחזמר, ומביאה להט וקולות נפלאים. זאת, בתוך תפאורה מרשימה שעיצב ערן עצמון, תחת תאורה נהדרת של אבי יונה בואנו ובתלבושות נפלאות שעיצב אביעד אריק הרמן, ובעזרת הדרכה קולית מצוינת של דוקי עצמון. ברקע, תזמורת חיה ושורה של רקדנים. או בקיצור צוות לעניין.
לסיכומו של דבר, 'מאמא מיה' הוא מחזמר כיפי ומהנה, המשלב מוסיקה נהדרת לצד משחק וביצועים מצוינים, הסוחפים את הקהל. ממש ממתק חורפי."