השנה היפה בחיי

סיפורם של דנה ורוני - זוג צעיר קרייריסטי ומצליח המתמודד עם המעבר מחיי זוגיות רומנטיים, יציבים ורגועים לשגרה המאתגרת שבהורות לבנם אריק שזה עתה נולד, בליווי אמא וחמות דעתניות השונות בתכליתן... האם אהבתם תצלח את האתגרים של השנה הראשונה במציאות החדשה או שחיי הנישואין הגיעו לנקודת האל חזור?

2015 - אני יושב מול הדף הריק מתוך התכווננות שלמה וריכוז גדול והמילים פשוט לא יוצאות. בחדר השני בוכים שני המאורות הגדולים של חיי, אוה וברי שזה עתה נולדו. רן בן זוגי מזעיק אותי לעזרתו בתפעול ובערת היצירה שבי נעצרת בבת אחת. במקביל, מחזמר הבכורה פרי עטי "בילי שוורץ" קוצר שבחים ופרסים רבים ומצד השני, חרדת "היצירה הבאה" משתלטת עליי ואני לא מצליח לסדר את המחשבות ולמקד אותן באמירה אמנותית חדה וברורה.
העולם שבתוכי גועש ואני מתוסכל ותקוע. העולם שבחוץ מושך יותר והריגושים שבו קוסמים לי יותר. אני יודע שאני "חייב" להתבגר ולקחת אחריות כהורה, אך הילד שבי מסרב בתוקף לשנות סטטוס מ"פיטר פן" ל"אבא". 

רק לקראת יומולדת שנה לילדיי מתחילים שוב המים לזרום בי מחדש ונולד השיר "אוהבה את אוה" המוקדש לביתי ומתפרסם באלבומי הרביעי "רעידות". משם גובר בי הרצון ליצור עבור רן ועבור ילדיי ולא רק עבור עצמי. לאט לאט מתחיל לבעבע הרצון לצעוק לעולם את הסיטואציות המאתגרות של החיים כהורה טרי העומדות במבחן על בסיס יומיומי ואיפה ה"אני" שלי בכל הסיפור הזה. רוצה לצעוק ועדיין לא מצליח..
ואז פתאום אני מבין;
החיים שלי לא באמת מיוחדים או מעניינים מבחינה דרמטית. 
אני מפסיק לכתוב על עצמי ומתחיל לכתוב את עצמי כדמות ומוצא את עצמי יוצר עולמות פנימיים של דמויות רבות שבכולן איפשהו "אני" נמצא.

לפני שלוש שנים ביה"ס למשחק "בית צבי" בניהולם של ארתור קוגן ודוד בנימין נותנים לי את הפלטפורמה לסדנא מוסיקלית לבדיקת החומרים המתחילים להיווצר.
דרך הסטודנטים המוכשרים אני מפנים את האמירה האמנותית של הסיפור שיוצר-
הרעשים שמסביב אינם רעשים. הם "המוזה" והם "הסיפור" עצמו!
במקביל, אני משמיע "כבדרך אגב" למנכ"לית תיאטרון חיפה, ניצה בן צבי שני שירים מתוך הסדנא. ניצה, שהייתה גם הראשונה לזהות את הפוטנציאל ב"בילי שוורץ", נלהבת ורוכשת את הזכויות למחזמר המתהווה עוד באותו השבוע! (אגב, אחד משני השירים ששמעה, לא שרד את שולחן העריכה😊). ידידי, הבמאי והדרמטורג הגאון, המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, משה קפטן מצטרף למערך האמנותי ורותם את התיאטרון הלאומי למסע. שנינו ביחד לאט לאט מחדדים את קו העלילה של דנה ורוני- גיבורי המחזמר. לאחר כשנה של עבודה, אנחנו בוחנים את התוצרים האמנותיים בסדנא מוסיקלית עם שחקני תיאטרון מקצועיים ולאחריה חוזרים לשולחן העבודה לעוד כשנה של מקצה שיפורים.
(לאחרונה קפטן הודה בפניי בפה מלא בתהליכי סיום יצירת המחזמר, שמתח אותי בכוונה גמורה לקצה גבול יכולותיי כדי שאחוש באופן טוטאלי את הגיבור בשלבי שיאי העלילה..). 

זוהי ללא ספק היצירה האישית והחשופה ביותר שכתבתי עד כה בחיי.
המחזמר כתוב כולו בשפה יומיומית והשחקנים הונחו לשיר מתוך הגישה המודרנית לשירת מחזות זמר- "לשיר מתוך לדבר" ולא "לשיר מתוך לשיר".
לכשתצפו ביצירה, כנראה שתשאלו את עצמכם- "האם היוצר אכן חווה את כל זה"?
תשובתי הברורה תהיה: "גם"..
אלו הם (גם) חיי. 

*ומילים אחרונות להורים שבדרך.. 
אוכל לסכם את חווית ההורות כך-
95% מהזמן אתה מותש, חסר סבלנות ושואל את עצמך "למה הייתי צריך את זה"?
5% הנותרים מבטלים את אותם 95%... 

אוהד חיטמן

השירים

מערכה ראשונה

תכתוב - רוני ומקהלת הדמויות
תינוק בא לעולם - דנה, רוני, שוש, סילבי ומקהלת הדמויות
עשר אצבעות - דנה ומקהלת הדמויות
את הגיבורה שלי - רוני
שם (חלק 1) - שוש, דנה ורוני
שם (חלק 2) - סילבי, שוש, דנה ורוני
תכתוב (רפריזה) - ליבי
עשר אצבעות (רפריזה) - דנה
אבא משוגע- גע - אודי ובן 
תשקיע - בן, אודי ורוני
הו, בייבי בייבי - רוני, דנה ומקהלת הדמויות
חייבת לגוון - אודי, ד"ר רות ומקהלת הדמויות
הו, בייבי בייבי (רפריזה) - נועה
לא צריך אותי - שוש
בדיוק כמו אז - רוני ודנה
בדיוק כמו אז (רפריזה) - רוני ודנה
רוני משתגע - רוני ודנה
שונא - בן ומקהלת הדמויות
עוד ועוד ועוד - מקהלת הדמויות

מערכה שנייה

לא בטוח שאתה תצא מזה - רוני, דנה, סילבי ומקהלת הדמויות
דוקטור גריי - ד"ר גריי, רוני, דנה, אודי, בן, שוש, סילבי ומקהלת הדמויות 
בדיוק כמו אז (רפריזה של נועה) - נועה
הלילה שלך - סילבי ומקהלת הדמויות (פתיחה- שוש) 
תכתוב (רפריזת ריצה) - רוני ומקהלת הדמויות 
המשפחה מעל הכל - שוש
השנה היפה בחייך - רוני, דנה, שוש, סילבי וכל הלהקה