הסוחר מוונציה

שיילוק היא מלוות כספים, אלמנה, יהודיה. הסוחר העשיר והאנטישמי אנטוניו לווה ממנה כסף עבור חברו, אהובו, שיוצא לצוד לעצמו רעיה עשירה. הגברת שיילוק מציבה רק תנאי אחד – כמין בדיחה פרטית – בעד ההלוואה: אם הסכום לא יוחזר עד יום זה-וזה, היא רשאית לחתוך לעצמה ליטרת בשר מגופו של אנטוניו... עם הזמן הבדיחה נעשית רצינית מאד.

שייקספיר התכוון לכתוב קומדיה, אבל צילו של היהודי וצילה של שנאת היהודים מעיבים על הרומנטיקה והעליצות. בניגוד לכל בני דורו, שייקספיר מצייר את הדמות היהודית לא כקריקטורה שטנית, אלא כאדם בשר ודם, עם יצרים, רגשות, חולשות ומעלות, דמות רבת פנים, אנושית ואף נוגעת ללב.

ההפקה הנוכחית מעתיקה את מקום העלילה וזמן ההתרחשות לברלין, 1933, אחת התקופות הקודרות והמאיימות בהיסטוריה של האנושות הנאורה בכלל ושל העם היהודי בפרט.

ההצגה הופקה בחסות המחלקה למאבק באנטישמיות - ההסתדרות הציונית העולמית ובתמיכתם האדיבה של דיתה ואלכס לנדסברג.