הסוחר מוונציה

הסוחר מוונציה מהווה פרק חשוב בתולדות הדרמה העולמית. לא רק בזכות המחזאי ויליאם שקספיר, אלא בעיקר בזכות  האלמנט היהודי שבו. דמותו של שיילוק ופרשת ליטרת הבשר היוותה במשך שנים רבות עילה לתעמולה אנטישמית. ולא בכדי: שקספיר הושפע ממסורת ארוכה של מחזאות אנטישמית שקדמה לו. 

אנטוניו, הסוחר מוונציה, זקוק בדחיפות להלוואה. הוא פונה לשיילוק מלווה בריבית יהודי. שיילוק אינו מעוניין בערבות או בערבים, אלא בליטרת בשר מגופו של אנטוניו אם הלוואה לא תיפרע בזמן. במקביל מתרחשות שתי עלילות נוספות: האחת - סיפור אהבה בין בתו של שיילוק, ג'סיקה, לבין לורנצו. ג'סיקה בורחת מהבית ונישאת לו.  השנייה - בין בסניו לפורציה היפה והעשירה - המוסיפה למחזה ניחוח קומי, כאשר בסניו מצליח להגריל את פורציה למורת רוחם של המחזרים האחרים.          

דו-קרב על שיילוק ועל "ליטרת הבשר" שלו נערך בימים אלה בבית הלל, ירושלים, עם העלאתו המחודשת של המחזה ב'הבימה'' העורכים את הקרב : מתרגם הדרמה הפרופסור שמעון הלקין מן האוניברסיטה העברית והבמאי טיירון גאטרי מביים 'הסוחר מוונציה'.    

שניהם הכריזו בבואם לנתח את המחזה השייקספירי: הניתוח הוא בלי תסביך יהודי. הקונספציה של פרופסור הלקין היא זו של סופר ומשורר : ב'סוחר מוונציה' בולטת יותר מבכל מחזה אחר של שייקספיר חוסר שלמות ותיאום בין שני חלקי היצירה שאינה אלא פארסה קלה בסגנון אליזבטני מובהק, אלגנטית ונוצצת, שמטרתה לשעשע את החצר ולמשוך המונים. אהבה, ידידות, ראווה, בזבזנות - כל אלה הינם כביכול עיקר המחזה והנה בסופו של דבר, משמש כל זה כרקע לדמות דרמטית, דמותו של שיילוק.  

צילו של היהודי נפרש מעל ל'סוחר מוונציה' כמעט שלא מדעתו של שייקספיר והיא מזכירה פרשה דרמטית קודמת לה - פרשת 'בלק' שבמקרא. בלעם יצא לקלל ונמצא מברך. שייקספיר אמר להוסיף למחזה הקליל אביזר משעשע בדמות יהודי 'נושך נשך' ונמצא נכבש כמשורר גדול ליציר דמיונו ומשירד פטיש של שירה על סדן דמות שהיא טראגית ביסודה, הפכה מאביזר בימתי תפל,לנפש אדם מפרפרת הכובשת את הבמה כולה.  

מדגיש הבמאי גאטרי: מוטב להמנע מגישה פרובינציאלית למחזהו זה של שייקספיר. בל נפריז בגדולתו של שיילוק, היו גם לו חולשות של בשר ודם. אך כמובן שאין מקום לפירושים 'אנטישמיים' כביכול, שהכתיבו דמות זו ומעשיה לשייקספיר. המשורר הגדול התכוון לדמות אנוש ונתן אותה מעבר לכל תפיסות סילוף מגמתיות שהזמן החולף משחרר אותנו מהן - לא רק כאן בישראל אלא גם בארצות תרבות בעולם כולו.