נשף בראשית

הצגת בכורה : 8.10.1918  

התיאטרון הקטן ברחוב ניז'ניה קיסלובסקי "הסטודיה הדרמטית" של "הבימה" עומדת להעלות כמעשה בראשית שלה - ארבעה מערכונים תחת השם המשותף "נשף בראשית". תהיה זו "בחינה פומבית" לפיה יחרץ אם הסטודיה תהפוך לתיאטרון ממש.

(תרגום מתוך התכניה המקורית שפורסמה בראשית אוקטובר 1918)    

א.   האחות הבכירה            

מאת:    שלום אש            
בימוי:   וכטנגוב                                    

המשתתפים:            

דבורה, אלמנה:                חנה רובינא            

רומה:                            רחל סטרובינץ            

יולקה:                            שושנה אביבית            

גרוסברג:                        מרים אליאס            

שפרינצה  העוזרת:           חיהל'ה גרובר            

יודל:                              מנחם גנסין                    

 ב.   השריפה                        

מאת:     י.ל. פרץ            
בימוי:    וכטנגוב              

המשתתפים:            

שמריהו, יהודי אמיד:         נחום צמח            

חנה, אשתו ה- 4:               שושנה אביבית            

דוד, בנו החורג:                ראובן פרסיץ / שלמה קאן

יהודי בחלום:                   דוד ורדי    

ג.   החמה, החמה                        

מאת:     יצחק כצנלסון            
בימוי:    וכטנגוב              

המשתתפים:            

גולדה:                           רחל סטרובינץ            

שווארץ:                         מנחם  גנסין                               

דוד, אחיו הצעיר:             אליהו ויניאר  

ד.   פגע רע                  

מאת:     י. ד. ברקוביץ            
בימוי:    וכטנגוב              

המשתתפים:            

שלמה דוד:                      דוד ורדי         

חנה, אשתו:                     מרים אליאס         

ליפמנוביץ:                      משה הלוי           

"הצגת החזיונות הראשונה הייתה ערוכה בפאר רב. בפתיחה נשא ה' צמח נאום שבו סיפר את תולדותיה של "הבימה" וכל אשר עבר עליה מראשית יצירתה וגם באר את שאיפתה של "הבימה" לברוא תיאטרון עברי ולאומי בכדי להחיות בזה את האמנות העברית והלאומית. לאחר המחזה השני, נשא הרב מזא"ה נאום של ברכה בשפת עבר. אחר כך ברכו את "הבימה" צירי הציונים שבמוסקבה ופטרבורג, חברות ההשכלה היהודיות, החברה לזימרה יהודית, האמנים היהודים ועוד. לאחרי שנגמרה הצגת החזיונות מחאו הנאספים כף זמן רב ועל פי דרישתם הורם המסך, והארטיסטים הגישו לה' צמח "אדרסה" על עבודתו הרבה והכבירה אשר הביאה את "הבימה" למדרגה זו. ה' צמח הביע את תודתו לה' ווכטאנגוב על הוראותיו והנהגתו את "הבימה", אחר כך עשו משתה לנאספים אשר השתעשעו עד אור היום."

("הצפירה" 26.12.1918)            

"היה היה נשף בראשית"      

באותו סתיו קודר התפתלה מוסקבה הבירה במצוקת רעב שטופת מראה שחורה. בתוכנו, הסופרים העבריים, הייתה הרגשה שלאחר שקיעה. התכניות הענקיות של א.י שטיבל ושל שושנה פרסיץ, התפלשו באבק. ובאותם הימים והלילות שהיו נגררים שוממים, הייתה צפה לפרקים לפני העיניים סמטה שקטה שהוליכה למשכן צנוע, שם נרקם חוט קסם שאיגד אותנו, חוט המילה העברית האמנותית. באותה פינה נידחת, שם הייתה מתגבשת היצירה הבימתית הגדולה שלנו, התהלכו אנשים עמוסי חזון וצרפו את עצמם, התקדשו והזדככו. ועל גבם עומד המורה הגדול וכטאנגוב, המוליך מתוהו ובוהו לאור היצירה, לצור המחצבת של האמנות הטהורה.   ידוע היה לכולנו שבאותה סמטה המכונה קיסלובסקה בבית מספר 6, הולך ונוצר דבר גדול. שריד כיבושי היצירה שלנו מתקופת הרנסאנס העברי במוסקבה. ועוד ידענו, שאנשי "הבימה" מנצחים את הרעב והקור, את האדישות והבדידות...  

ברטט לב חיכינו ל"נשף בראשית" של "הבימה". עיני מוסקבה האמנותית, סלתה ושמנה היו נשואות לנשף זה. בערב סתיו קודר התאספנו באוהל הצנוע והאנטימי, המרופד אפורות - אמנים, סופרים, אנשי ציבור. הלבבות דופקים בקרב דממת ההוד הנסוכה בחלל והפנים רציניים מרוכזים.   והנה הורם המסך, צלילים שקטים וקצובים, ניבים עבריים מצורפים מלטפים את האזניים - וגל חם נתגלגל אל תוך האולם. היה אז חג הנצחון הראשון ונזכר אני כיצד השתטחנו לאחר ההצגה על גבי השטיחים במחיצתו של מבקר האמנות הרוסי המובהק סרגיי גלאגול, שדיבר כל העת בהתפעלות ילדותית על האמנות הגדולה החדשה שנוצרת בין כותלי הבית הזה. וכטאנגוב היה מאושר ממש וצמח התהלך אחוז חדוות הנצחון. רובינא הייתה רצינית ושקטה וסמפטית כל כך בחיוכה הנלבב וגנסין עם ההמר העוקצני במקצת היה נוח ומפוייס.   והכל הואר באותו ליל שימורים שלאחר "נשף בראשית" באור הנצחון. כשיצאנו מסמטת קיסלובסקה לקראת שחר חיוור וקר ויום רעב - היה הלב חוגג. ועוד הרבה הרבה ימים אחר כך, בימי הענות והמצוקה, היו חבויים בלב אותה חגיגיות ואותו קסם של הנצחון הראשון ב"נשף בראשית" של "הבימה".  

נתן גורן "דבר" 24.6.54