יוצרים
- מאת: ו. ורנר
- תרגום: אביגדור המאירי
- בימוי: צבי פרידלנד
- תפאורה ותלבושות: עמנואל לופטגלס
שחקנים
- פרופ' יונק: יהושע ברטונוב
- אנה אשתו: תמרה רובינס
- פאולה: פאני ליוביץ'
- פריץ: צבי בן-חיים
- גאורג: רפאל קלצ'קין
- חני: חנה'לה הנדלר
- וילי פאולסן: מנחם בנימיני
- מולי: תמימה יודלביץ'
- ד"ר יוסטן: חיים אמיתי
- דר גינתר: ארי קוטאי
- פפי: שלמה ברוק
- מרי: שושנה דואר
על ההצגה
פרופסור יונק, מורה בתיכון ומשפחתו חיים חיי עוני : שני בניו, פריץ וגיאורג מובטלים. בנותיו, פאולה הרופאה והני הכתבנית מרוויחות משכורות נמוכות על אף שעות העבודה הרבות. בנוסף, נודע לו שאחותו העשירה הפסיקה לשלוח לו תמיכה כספית בעקבות סכסוך עם אשתו.
יונק מנסה בכל דרך למנוע את הדרדרותם המוסרית של בני הדור הצעיר ובעיקר של ארבעת ילדיו. הוא מתנגד להפלות מלאכותיות המתבצעות בכדי להציל משפחות עניות מהעוני ההולך וגדל, פרוטקציות למיניהן, משחקי כדורגל המבזבזים זמן יקר וכדומה. אט, אט מגלה יונק שהמוסר פסח גם על ארבעת ילדיו : גיאורג, הבן הצעיר הופך לשחקן כדורגל החי בתמיכתה של זונה, בתו הני הופכת לשחקנית קולנוע החיה בזוגיות ללא נישואין עם הבמאי שלה. גם פאולה חיה עם ידיד בלי שום כוונה להתחתן עימו.
יונק מודח ממשרת ההוראה. סכום הפנסיה זעום והמשפחה על סף ייאוש. אז מתחילות להתרחש "הישועות" : גיאורג מקבל משרה מטעם אגודת הספורט, מוזג בבית מרזח, פריץ מקבל משרה ממשלתית מכובדת, אך מאבד אותה בשל מעשה לא חוקי והני ה"עושה חיל" בקולנוע, יוצרת קשרים מקצועיים ובעיקר אינטימיים עם המפיק העשיר. גם פאולה עולה לגדולה. "הידיד" העשיר שלה, הד"ר גינטר, מבקש את ידה. הוא עוזב את בית החולים בכדי להקים קליניקה להפלות לא חוקיות לנשים עשירות שאינן רוצות בילדיהן.
כל אחת מהישועות הללו היא מהלומת מוות לנפש הפרופסור והוא פורץ בצעקה חרישית מיואשת המתחננת ומייחלת לסוף טוב.
תמונות מהצגה
ביקורות
"תוכנו של המחזה הזה הוא מה שקורין אקטואלי, כלומר : ראליסטי ורגיל. והמחזה ביקש לשוות לו מצבעי הזמן האחרון דווקא. אף על פי שזמן זה היה אחרון לפני כעשרים שנה בערך וכמה פרטים ממנו נתיישנו בינתיים. הקהל בעולם הגדול, הנוהה עכשיו אחרי מחזות ריאליסטיים דווקא מגיע לכך כפי שיש לשער מחמת שתי סיבות עקריות : סיבה ראשונה היא שאותם הציווים והנסיבות שהכריחו את קהל הצופים להעמיד פנים של מעמיקים באמנות החותרת לפתרון פרובלמות, חדלו לפעול את פעולתם והקהל חזר לסורו הטבעי.
והסיבה השניה, נעוצה בטעות שטעו תיאטראות רבים בהפרזה חד צדדית ביחס לערכם הטכני של במאים ומשחקים בלי להביא בחשבון את חשיבותו של הכשרון לגביהם דווקא בתיאטרון פרובלמטי. הבמאי של המחזה צבי פרידלנד לא חידש כאן חידושים ולא כפה על ההצגה חותם מיוחד. ובמסגרת הזו - מסגרת תוכן המחזה ובימויו - היה גם המשחק בחלקיו הטובים טבעי, רגיל ונעים.
"מבחינת המשחק, "עושה" ברטונוב את המחזה. יש לו בטחון משחק של אומן היודע היטב את מקצועו ונוסף על כך לבביות ופשטות. בכמה מקומות הוא כובש אותנו בהחלט, מזעזע. הדמות האנושית השניה היא פניה ליוביץ'. בתפקיד זה עלתה ליוביץ' מאוד. בלי הפרזה ובפשטות היא עושה את המוטל עליה. קלצ'קין בדרך כלל יוצר דמות קומית המתחבבת על הקהל. חנה הנדלר היא שחקנית מוכשרת בעלת מזג במתי שאין להתעלם ממנו, אך בתפקידה במחזה זה מורגשת חזרה על כמה מתפקידיה הקודמים.