על חטא שלא חטאו

"הקומדיה 'על חטא שלא חטאו' - מערכותיה בנויות יפה, עלילתה מרתקת ומגרה, ואם כי העלילה כשלעצמה טראגית היא, יסודותיה של האפיזודה - קומיים הם לפי משמעותו המדוייקת של מושג זה במסכת התיאטרונית הקלאסית. הבמאי בהצגה הזו, יהושע ברטונוב, שהוא גם ממלא תפקיד עיקרי בה, הצליח בבימויו שיש בו מן הפשטות והבהירות הנטורליסטית. כל המשחקים אשר השתתפו במחזה גילו כח עולה במשחקם ובעומדם על הבמה בהיותם קרובים מאוד לרוח המחזה.

חנה רובינא הפליאה לעשות בעיצוב דמות אנושית, מאירה ומעודדת שקשה היה להיפרד ממנה ורצינו לראותה עוד ועוד. קלצ'קין גילם בהצלחה רבה את הדמות הרשעית של מורוב על כל שחיתות נפשה. קוטאי שיחק בטבעיות כנה, התפרצויותיו נבעו ממעמקי נפש אפלה. התפאורות והציורים מעשה ידי הציירת ג'ניה ברגר, הרהיבו בבהירותם ובפשטותם וכן נהנינו מתרגומו העברי המשובח של א. לוינסון. המחזה מסתיים אמנם ב'סוף שמח' אשר לא זו בבלד שאינו פוגם בעצם ההצגה, אלה להיפך, כאילו משחרר את העלילה הדרמטית מהמתיחות הרבה שקדמה לסוף הנרגש.

"אוסטרובסקי הוא מסוג אותם הסופרים שאם כי הם מפורסמים בארצם ובלשונם אינם ידועים מחוץ לארצם, אלא למומחים ואינם בבחינת ספרות עולם. יצירותיו של אוסטרובסקי הן בכלל יותר תיאטרון מספרות, אין הן כלל חומר לקריאה אלא חומר להצגה בלבד. כל אלה אינם חסרונות, אבל יש לראות מכאן עד כמה מביא התיאטרון העברי ממרחק לחמו. בהצגה כזאת מכריע המשחק והוא ריתק את הקהל הן בכובד הראש שבתוכן והן בלהטי הבידוח.

הבמאי ברטונוב משחק בעצמו תפקיד של חובב אמנות. כולו אומר כבוד, בכל ליבו הוא מתחמם לאורם של האמנים. במילוי תפקיד זה עמדה לו לברטונוב המסורת החיה שקיבל מן התיאטרון הרוסי הטוב. למשך שתי שעות וחצי הוסחה דעת הקהל מן העולם הגדול המעסיק אותנו, ורוכז בעולם של אמנות צרופה, המחזיקה לעינינו אספקלריה של טוב ורע, יפה ומכוער, והנה הטוב גדול הוא והרע - נלעג. התרגום העברי הוא עממי וספרותי כאחד, מתוך תשומת לב לביטוי.