הסוחר מורשה

תלמידי האולפן הדרמטי שליד התיאטרון בהנהלת צבי פרידלנד: יצחק שילה (שולמן) נחום בוכמן, מרדכי בן-זאב ואברהם ניניו    

מרץ 1939 ורשה. האווירה מתוחה בעקבות תביעותיה של גרמניה לשינויים בגבולות. בבית קפה, בשעת הצהריים, יושב טרבינסקי, סוחר עשיר ומכובד עם ידידו עורך דין קרשוביץ' ומשוחחים בחרדה על עתיד האומה. מבחוץ נשמעים קולות מפגינים. טרבינסקי מקבל באדישות את בשורתו של מקו, עורך עיתון אנטישמי, שקיבל אשראי מהבנק הלאומי לבניית בית חולים  בו השקיע את כל הונו. חבורת סטודנטים מתפרצת אל בית הקפה ומגרשת את הסועדים היהודים. טרבינסקי מגיב בזעם והסטודנטים ממשיכים בשלהם ומתחצפים לו. רק כאשר מתערב בעל המקום עוזבת החבורה את בית הקפה. טרבינסקי מחליט לעזוב את המקום.  

העלילה הולכת ומסתבכת בעקבות מצבו הנפשי של טרבינסקי. באחד הלילות הוא ניגש אל בית הקפה כדי להתביע את יגונו בטיפה המרה. מיואש ומריר פונה לסועדים ומזהיר אותם משואה העומדת לפקוד את העולם. בעל המקום משתיק אותו ומבקש מהתזמורת לנגן כדי להפסיק את המהומה שקמה בעקבות נבואת הזעם. נשמעת קול ירייה. טרבינסקי צונח מת על הקרקע. באותו הרגע נכנס לבית הקפה לווין, בנקאי עשיר וחברו הטוב של טרבינסקי. קולשא, בן זוגה של בתו מצביע על לוין ומכריז  בקול שהוא הרוצח.  

ראשית ספטמבר 1939, ימיה הראשונים של מלחמת העולם השניה. תוך כדי ההודעות על המתרחש בחזית נערך משפטו של לוין. בית הדין שולל ממנו את רשות הדיבור ויוצא להתייעץ בנוגע לעונש. חבר הדיינים שב, אבל נשיא בית הדין מפסיק את המשפט ומכריז בקול נשבר שהאויב פרץ את קווי החזית וצבאותיו מתקרבים אל הבירה. "עכשיו שווים כולנו לנוכח אסון", מסיים הנשיא את דבריו. לוין ששמע את הדברים, פונה אל קהל בית המשפט ואומר: "שמעתם את דברי בית דין, כולנו שווים לנוכח האסון, מי ייתן ונהיה שווים גם לנוכח הנצחון."

מה היה ברצוני להגיד ב"סוחר מורשה" מאת: רומן ברנשטטר (המחזאי)

בשנת 1848 כשעמי אירופה המשועבדים פרקו מעליהם בעומדם על המתרסים את שרידי עולו של האבסולוטיזם, השמיע אדם מצקביץ' ברומא את המילים האלו: "קנה המידה לטהרתם המוסרית של העמים הוא יחסם אל עם ישראל ותנאי ראשון לתחייתן של האומות הוא תיקון העוולות שנעשו ליהודים". אנו היהודים מבינים יפה את כוונת המשורר בדבריו אלה. להוותנו גזירה היא מלפני שר תולדותנו שאנו משמשים מעין מד-חום המורה על התמורות המתחוללות במזג הסוציאלי והרוחני של כל ציבור וציבור. בפולניה של לפני המלחמה, כמו בכל אירופה באותה תקופה ראינו תופעה שאפשר להגדירה כך: יישרי האופי ונאמני הרוח נכנעו בפני יתרון כוחו של הרשע וברובם נדחו מתוך החיים המדיניים והציבוריים וירדו למדרגת עדים אלמים.   לפיכך, במחזה שלי שהוא דרמה של תקיפי אופי, שתי דמויות של בני אדם מוצקים באופיים ונאמנים במוסרם, שניהם עומדים תחת כובד משאו של הרשע.

"הסוחר מורשה" הוא פרי אמונתי בפולניה המתוקנת ובטעם הנעלה של קיומה ההסטורי. מאמין אנוכי שזהו הנסיון ההסטורי האחרון שבו מתנסה העם הפולני. סבל העינויים הגדול בו נושאים הפולנים והיהודים גם יחד בארץ הכבושה הוא יסוד איתן ומוצק שעליו עתידה לקום ברית עולם של שותפות אנטרסים ואחדות הלבבות.