ברברה בלומברג

"בתל אביב הייתה פעם תקופה אידילית רומנטית. כל התושבים הכירו איש את רעהו והיוו יחד מעין משפחה. דלתות הבתים היו פתוחות לרווחה והמכשיר המעודן ששמו "מנעול" כאילו לא היה קיים. באותה תקופה אידילית רומנטית, הציגה 'הבימה' רק מחזות נשגבים, והגיבורים היו מקובלים וצדיקים שהתעסקו בגירושו של דיבוק. וב"יהודי הנצחי",הופיעה אישה יולדה והיא בכתה מאוד, אך תיכף התנחמה כי נודע לה מפי הנבואה שהיא נושאת בחיקה את המשיח.

באותה תקופה אידילית רומנטית, העיזה 'הבימה' להציג מחזה מודרני בשם "בקצווי הכרך", ורובינא הנערצת הופיעה בתפקיד אישה קלת דעת משרכת דרכיה. ואז קם המנהיג אוסישקין ז"ל והתריע : "לא נאה לבמה לאומית שלנו שהשחקנית הראשית שלה תופיע בתפקיד שאינו לכבודה". עכשיו אנחנו מתייחסים בחיוך אידילי-רומנטי לכל אותה תקופה.

הגענו למליון במדינת ישראל וגם מספר הצופים בתיאטראות, מגיע כבר, כן ירבו, לרבבות רבות ולמענם אנו מוכנים לעזוב מידי פעם את האולימפוס ולספק שעשועים מרתקים להמונים. רחוקים אנו מגישה תמימה וקרתנית זו, המנסה לזהות את השחקן עם הדמות שהוא מעצב. רק סטארים בנוסח אמריקה היו נוהגים לשחק רק בתפקידים סימפאטיים. אין תפקיד רע בגלל זה שאופיו רע. התפקיד בידי השחקן הוא "כחומר ביד היוצר". מהקדמה זו, יכול הקורא להבין שאין אנו מתנגדים מבחינה עקרונית ל'ברברה בלומברג' בגלל זה שריבה זו מן המאה ה-16 אינה סמפטית כלל וכלל.

לכלוכית משפל המדרגה שעולה לגדולה. אולם יש לומר בגלוי ללא שום הסתייגות, שבחירת המחזה אינה מוצלחת. אם בחירת המחזה הוא כישלון, הביצוע - נצחון. אנו מייעצים לצופים לעורר את דמיונם. נזכר בהופעת הפנטומימות. נתאר לנו שאין אנו מקשיבים למילים ונהנה מהתפאורות, התלבושות, האיפורים והתפקידים המגוונים. כפנטומימה - ברברה בלומברג מספקת את כל הדרישות של הצגה לתפארת.