העיירה שלנו

  • הצגה מספר: 99
  • הצגת בכורה: 26/03/1950
  • מספר הצגות שהועלו: 33
העיירה שלנו

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

העיירה שלנו היא עיר קטנה באמריקה שבה התושבים חיים, נולדים, גדלים, מרגישים, אוהבים ושונאים ומתים וקוברים את מתיהם.  

הדמויות השונות עוברות את כל תחנות החיים הטיפוסיות לחיי האדם וזכרונות חייהם מרחפים על פני העיירה.   כל אלפיים שש מאות ארבעים ושניים התושבים כבר אכלו צהריים ; כל הכלים כבר שטופים ורחוצים. הילדים חזרו לבית הספר, הד קולותיהם מגיע מרחוק. רק עגלות אחדות עומדות ברחוב הראשי, והסוסים מנמנמים ליד טבעות הברזל שבין חנות לחנות. שלווה של צהריים פרושה על פני העיר.  

גם המתים מרחפים על פני העיירה, כל עוד זוכרים אותם, הם קיימים. גם הם, כמו החיים, מספרים את סיפורם וחווים את חוויות העבר.  

תמונות מהצגה

ביקורות

"הבמאי אריך שנלנק הציג על 'הבימה' שלנו את 'העיירה שלנו', הצגה נאה ונעימה. המתרגם מנשה לוין נתן בפי הלהקה המשחקת שפה ברורה, מגוונת ומותאמת בטוב טעם ויכולת לצורכי ההצגה. רפאל קלצ'קין הוא 'מנהל הבמה', הרוח החיה בהצגה, נושא אותה על כפיו ומגישה לצופה בנועם חן ובמלאכת מחשבת. מקום מיוחד כובשת לה בהצגה שלווה זו, עדה טל (טרייבמן) בתפקיד הצעירה, אמילי ווב.

שלבי התפקיד בשלוש המערכות מובעים בשלבי משחק מודרגים ועולים. משחקה מצדיק את תפקיד 'הנאהבה והנעימה בחייה ובמותה לא נפרדה'.

ד.ב מלכין. "דבר". 7.4.1950

"בהצגה זו לקחו חלק וותיקי 'הבמה' ליד פרחיה. קלצ'קין - מנהל הבמה עשה את שליחותו בטבעיות, בהומור טוב, בהטעמות אנושיות ובחירות המבע והתנועה. בין הוותיקים יש לציין את גנסין, ברץ וקוטאי ובין הדור הצעיר, את עדה טל, שהשמיעה כמה שאלות נוגעות ללב, כמה אמיתות מרות, ברגש הפועם פנימה. הצגה זו, על תוכנה וביצועה, ראוייה לתשומת לבם של חובבי התיאטרון העברי.

ע. זוסמן. "דבר".7.4.1950