שועלים קטנים

  • הצגה מספר: 110
  • הצגת בכורה: 11/11/1951
  • מספר הצגות שהועלו: 24
שועלים קטנים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

סיפורה של משפחת הובארד, החיה בדרום ארצות הברית, שבניה שונאים האחד את השני, אך מאוחדים כנגד העולם החיצוני. בני המשפחה : אוסקר, רגינה ובן הם סוחרים שצברו הון על ידי ניצול אכזרי של הלבנים העניים והכושים. הם לא רק מנצלים את הסובבים אותם אלא גם האחד את השני היחידה במשפחה ששומרת על הגינות אריסטוקרטית היא בירדי, אשת אוסקר שנישא לה, כמובן, רק כדי לזכות באחוזת משפחתה. אל הדרום מגיע ויליאם מרשל, תעשיין משיקאגו כדי לנהל עם המשפחה משא ומתן בדבר הקמת בית חרושת לכותנה.  המשא ומתן בין התעשיין ומשפחת הובארד מסתיים בהצלחה. לאחר שנוסע ויליאם צצים ועולים הריבים הישנים בין שלושת האחים הרוצים להרוויח, כל אחד בנפרד, רווח גדול מזה של האחר והמטרה מקדשת את האמצעים.    

תמונות מהצגה

ביקורות

"גן החיות הולך ותופש את מקומו על לוח המודעות של התיאטרון העברי. אחרי "העכברים" הגיע תורם של "השועלים" וגם "הציפור הכחולה" הובטחה לנו ואולי נגיע פעם גם להצגת "הצפרדעית"! קיוונו לשועלים ערומים והוגשנו לנו כבשות תמימות. כל הקפיטליסטים, לפי תפיסתה של ליליאן הלמן הם מנוונים, המוכנים למען בצע לפסוע על חללים. המעמדות בחברה מוצגים כיצורים מטושטים בצורה מלודרמטית, בצבעי שחור לבן. משום כך כל העלילה אינה משכנעת.

למה זכה המחזה בהצלחה בברוודווי ? כנראה שיש שם איזה קסם לוקאלי. אנחנו בארץ שבענו די והותר מההווי האמריקאי בסרטים - ואגב אי אפשר להתחרות בהם. על הבמה העברית יוצאים הדברים חיוורים לפי טבעם. שום במאי שלנו ושום שחקן שלנו לא יוכל לתת אותה אמיתיות מדוייקת ומשכנעת. במקרה הטוב ביותר, מתקבלת רפרודוקציה מטושטשת. האם לא נתאשרה אותה אמת פשוטה שמחזה המצליח בברודווי עלול לא להתקבל בתל אביב ?

אנשי 'הבימה' חתרו הפעם לכבוש שטח שאינו ראוי לכיבוש. המאמץ אינו מצדיק את ההישג הכללי. היזהרו מלועזיות בינונית - ממנה תצא תקלה.

י.מ.ניימן. "דבר". 15.11.1951

"צבי פרידלנד הוכיח שוב שהוא במאי מצויין העולה בהרבה על הבימאים הזרים המובאים הנה בסיטונות. רמת בימוי זו עולה על זו של לי שטרסברג ב"בית ברנרדה אלבה" ועל זו של גלנר ולינדברג. אכן מה עם הייבוא הזה עולה לנו בדוויזים יקרים, בשעה שיש לנו תוצרת מקומית טובה. פרידלנד הוציא מן המחזה את כל מה שהיה בו. הוא ניצח על הלהקה כמנצח על תזמורתו.

הציר האמנותי המרכזי של ההצגה הוא משחקו של אהרון מסקין. שחקן גדול מכף רגלו ועד קודקודו. אינו פותח את פיו ומבטא את כל רגשותיו במשחק. יש לנו במסקין שחקן בעל שיעור קומה אמנותי-עולמי, אוצר יקר מפז של יכולת משחקית רוויה כשרון עסיסי תוסס. מי ייתן ש"הבימה" תדע לנצלו בצורה נכונה. ישראל בקר - בתפקידו הטוב ביותר עד כה, עיצב דמות שלמה, אחידה במובן האמנותי. יש לציין שמזמן לא ראינו הצגה בה השקיעו השחקנים כל כך הרבה עמל בעיצוב הדמויות ועיבוד הבעיות. התרגום של מנשה לוין לא הצטיין בשום סגולה חיובית .

ד"ר אמיל פוירשטיין. "הצופה". 16.11.1951