זעקי ארץ אהובה

"דרמה זו היא יצירתו האחרונה של קורט ווייל ואפשר לראותה כצוואה שלו. וויל היה קשור בקשרי אהדה חזקים עם ארצנו ובמיוחד עם "הבימה" והכניס בתוך המוסיקה במחזה זמרה זה את מחאתו הגדולה נגד דיכוי גזע נרדף. אותו נושא חוזר אמנם ברבות מיצירותיו, גם באלו שהינן לכאורה רק עליזות בהן הוא נוהג לפי עקרונו של הורציוס "תוך צחוק, לומר את האמת". ואולם המוסיקה שלו ל"אבודים בין הכוכבים" (כך נקראה היצירה בהצגת הבכורה הסנסציונית באמריקה") הגיעה לשיא רצונו ויכולתו.

וודאי אין זה מקרה כי שניים מהמלחינים היהודיים החשובים ביותר בתקופתינו, קורט ווייל וארנולד שיינברג, מרימים ביצירותיהם האחרונות את קולם למען המיעוטים הנרדפים. שיינברג כתב את הקנטטה שלו על "גטו וורשה" ווייל מעורר את מצפון העולם לגורלם הדומה של הכושים הנתונים "בגטו אפריקה הדרומית" לפוליטיקת אימים של השמדה. מקסוול אנדרסון המשורר הנודע, הוא מחברה של ההמחזה. אבל בהקדמתו המרתקת לטקסט שלו הוא מספר כמה רעיונות חשובים קיבל מקורט וייל בעת ששקדו יחד על עיבוד הרומן וכמה ברכה הביאה לו עבודתם המשותפת.

הרעיון העיקרי שבו נבדלת הדרמה מן הרומן אף הוא מוסיקלי : הכנסת המקהלה, שבדומה לקורוס של הטרגדיה היוונית היא משתלטת על הבמה, מתחילתה ועד הסוף. המקהלה מורכבת מכושים והיא משמיעה את זעקת הגזע המעונה במשך כל ההצגה. מקהלה מהפכנית המלווה, מפרשת ומקדמת את כל הפעולות על הבמה תוך השתתפות סוערת ומעבירה אותן אל הכללי והטיפוסי. בשאר הדברים, נשאר גרעין העלילה כפי שפייטון צייר אותה, ללא שינוים, אלא שע"י המקהלה וע"י האור החזק של טכניקת הבמה המודרנית, הובלט בכל מקום הטיפוסי, ואילו האינדבידואלי נדחק לצל.

בשיחתו הדגיש הבמאי יוליוס גלנר, אשר ניגש להצגה הזו בחיבה מיוחדת, את הרעיון המובע לעיל וציין כי מסקין שלנו בדמות הכהן הכושי, הסובל מאהבתו האומללה לבנו הסורר, צועד קדימה בקו שבו החל ב"מות הסוכן".

"זוהי הצגה המשאירה רושם חזק. ואם המטרה של הבמאי הייתה להרים אפיזודה עד לרמת הסמל, הרי שהצליח במשימתו זו. יש רגעים המעלים בזיכרון את הטרגדיה היוונית ויחד עם זאת אין הרגשה של ארכיות כי הבעיה והלחנים והקצב של ההצגה, הם מודרניים. מסקין היה הכומר סטיבן קומלו. הוא הזדהה כליל עם הדמות המתוארת בספרו של פייטון. מסקין גידל את התפקיד בזהירות, לאט לאט עד הגיעו לתמונות רוויות רוך, כאשר הוא מביא עימו את הילד, בן אחותו, אל פונדקו הדל.

"נחום בוכמן עיצב דמות כושי צעיר, טוב במהותו, אלא שיצא לתרבות רעה בגלל הסביבה המושחתת של הכרך הגדול. הוא שיחק היטב, אך לא הפתיענו בחידוש לגבי תפקידיו הקודמים. טוב שניתנה הזדמנות לפנינה פרח להופיע בתפקיד חשוב. זוהי שחקנית צעירה, בעלת סגולות שעדיין לא באו על ביטויין והחשובה שבהן, קולה היפה.

'זעקי ארץ אהובה' היא הצגה חשובה והיא הצגה מעניינת, משום שכאן נעשה נסיון להמיר את העלילה האפית, האיטית מידי לבמה, בקצב מואץ של רחשים המעוצבים ע"י שיתופה של המוזיקה. יש כאן חוויה עמוקה למשמע זעקת גזע שלם ולמראה מר גורלו.