אווז הפרא

"מחזה זה הוא מחקר פסיכולוגי החודר עמוקות לכוחות הנסתרים שבנשמת אנוש. אולם יותר מאשר בשאר מחזות איבסן, באו כאן לידי ביטוי כיסופיו הנעלים ביותר של המחבר לחיי טוהר, המיוסדים על האמת וזה משום שבכך ראה את "האימפרטיב הקטגורי" של קיום האדם. זהו מאבק עם עצמו ונצחון על עצמו : לפי מה שהוא קורא "הדרישה האידאלית".

המחזה הוא כולו סמליות ראליסטית ואף האווז עצמו - אינו אלא סמל לכוחות זרים ומאיימים השוכנים בסתרי הנפש. ומצד שני, הוא גם התגלמות של כוחות דמוניים, על אנושיים השולטים בנו. למעשה כל הנפשות כאן הם בבחינת אווז הפרא. לאיש מהן לא שיחק המזל.

ביצוע מצד להקת 'הבימה' : משחק אנסמבלי בלי כוכבים ובלי כוכביזם. שכל אחד מאותם 'אנשים בודדים' ראוי שידונו עליו כגיבור או קורבן של מחזה חיים זה שמגלה לנו את הקומי והטראגי הצפון בחיי כל אדם: 'הטראגדיה האנושית' של הרבים והיחיד.

הבמאי האורח מלמקוויסט, בחר לו את הדרך הנכונה בהשתדלו לעשות מ'אווז הפרא' לא אידיליה רומנטית, אלא להביא לידי ביטוי את הדמוני-סמלי הרובץ בעומק נשמת האדם.

"משחקו הרבגוני של פינקל משתלב במשחק מעודן ותרבותי. ולצידו האנסמבל הכולל את עדה טל, שהפליאה במשחקה והזקן שבחבורה, יהושע ברטונוב, שחרז עוד פנינה במחרוזת דמויותיו. החרה והחזיק אחריהם במשחק נאה ואומר כבוד, שמואל רודנסקי, וגם בת-עמי זיכתה אותנו במשחק מחושב הבנוי קב ונקי