אגדת שלושה וארבעה

"שלמה בר-שביט היה...אין מילים בפה. לא לחנם העביר את שעותיו בגן החיות מול כלובו של התוכי. דיבורו, שתיקתו, שמחתו, עצבונו וכל תנועותיו היו תוכיים שבתוכיים. בהצלחתו זו אין לגרוע את חלקה של לא הגולדברג אשר שמה בפיו חרוזים חמודים להפליא. שאר המשתתפים נאלצו להסתפק בטקסט שהיווה מערכת של סגנונות רבים, דבר שהקשה עליהם את עיצוב הדמויות.

אולם לא זו הייתה הסיבה לחוסר האחידות במשחקה של הצעירה החדשה יונה עטרי - קציעה. נקווה שהסיבה נעוצה בעצם הופעתה הראשונה על הבמה המקצועית. על קנקנו של יוסף בנאי, גם הוא צעיר וחדש, קשה היה לתהות בעקבות תפקיד דקלומי זה.

"המחזת אגדה עתירת פיוט קשה שבעתיים מהמחזת סיפור או רומן ריאליסטי. ומשום כך, יש לקדם בברכה את מעשה המשוררת לאה גולדברג שהשקיעה מאמצים יצירתיים בהמחזת "אגדת שלושה וארבעה" לביאליק ובתוספת נופך פיוטי משלה, ברוח ביאליקאית. ואשר לעצם ההצגה, צריך לומר ברורות, כי לראות דמויות עטורות הוד קדומים ולשמוע ניבים תנ"כיים צחים, מלוטשים, ערבים לאוזן - יענג לפעמים את הצופה יותר מעלילות ימינו ובעיותיהם.

והואיל והמחזה הוכתר כ"אגדה מוסיקלית", ברור מדוע תופסות כאן המנגינות שחוברו בטעם ובעדינות בידי עמנואל עמירן - מקום מרכזי. הצגה זו של "הבימה", היא נסיון חדש לקרב את הקהל ובמיוחד את בני הנעורים ליצירה דרמטית מקורית שחותם ביאליק טבוע בה ושספגה גם מכשרונה הפיוטי של לאה גולדברג, ומבחינה זו ראויים הבמאי פרידמן והמלחין עמירן להוקרה על מתן הצגה נעימה זו.