סנונית בחוף מיומבה

"יש בקומדיה זאת, שני יסודות חביבים : זוהי קומדיה שכולה צברית בלי "עליה שניה" מלאה ניב צברי, בסלנג של ימינו, בחוכמות ובאסוציאציות של דור חדש, שרובו אולי לא הספיק אפילו להשתתף במלחמת השחרור. יסוד נעים שני זה השיח הבנוי בחלקו הניכר על מענה לשון קומי, לעיתים מבריק. בימויו של שרגא פרידמן עשוי כהלכה ברוח העלילה השובבה. פזמוניו של דידי מנוסי ספוגים רוח הימאות הבינלאומית, שנהיתה אולי גם רוח הימאות שלנו. המוזיקה של יוחנן זראי, המלחין הצעיר שנעימותיו נשמעות בשלושת תיאטרוננו הם כרגיל ערבים לאוזן.

בקרב השחקנים הצעירים, המגלמים את מלחי "סנונית", רב למדי יוצאי הלהקות הצבאיות השונות וזו אולי סיבת המשחק החיוור. בין אלה התבלט אברהם פורמן במשחק גרוטסקי ומחוספס. ראוי לציון משחקו של שלמה בר-שביט שהיה "ג'וקר" פנטומימי מלא משובה. בחן בונות היהודים במיומבה, הוסיפו מרים ביתן וגילה אלמגור לווית חן להצגה בהופעתן הנאה, ורינה פז - בתום הילדותי שלה.

רצה שר העיתים ו"מיומבה" עלתה על קרשי "הבימה" דווקא בימים בהם עומדת על הפרק שאלת הממלכתיות של התיאטרון הזה. "מיומבה" אמנם מצחיקה, אבל היא לבטח איננה יכולה להיות כרטיס כניסה להיכל הממלכתיות או כרטיס ביקור לתיאטרון הרואה עצמו ראוי לכתר ממלכתיות.