סנונית בחוף מיומבה
- הצגה מספר: 152
- הצגת בכורה: 11/06/1957
- מספר הצגות שהועלו: 61
יוצרים
- מאת: לוי יהושע (יוש)
- בימוי: שרגא פרידמן
- מוסיקה: יוחנן זראי
- פזמונים: דידי מנוסי
- תנועה: רות הריס
שחקנים
- רב החובל: שמואל סגל
- שלמקה הטבח: שמואל (מולה) רודנסקי
- אנט: מרים ביתן
- סוזן: גילה אלמגור-אגמון
- קוקו מלח: דוד רם
- חיים מלח: אלברט כהן
- ג'וקר מלח: שלמה בר שביט
- אלכס מכונאי ראשי: יהודה אפרוני
- מטילדה: תמרה רובינס
- הסופר מלח: שמואל עצמון
- הבוסן מלח: אברהם פורמן
- משה אפסנאי: פסח גוטמרק
- קולומבוס מלח: דוד ברוך
- מקומבו כושי: שלמה בכר
- שאטו כושית: יונה עטרי
- מיסייה בוקשפאן: חיים אמיתי
- מדאם לוי: רות שאלק
- רוזט: רינה פז
- מיסייה לוי: מנחם בנימיני
על ההצגה
ובכן, אינכם מאמינים שיש מקום כזה, מיומבה? האמת, קשה למצוא אותה אפילו במפות. ובכל זאת - היא קיימת. היא לא רק קיימת - אלא שמותר לומר שכל כולה מעשה ציוני-חלוצי, למרות שהיא קרובה לאוגנדה, שכזכור נדחתה על ידי הציונים, מאשר לארץ ישראל שהתקבלה על ידם בהתלהבות רבה יותר. מיומבה היא נקודה זעירה במושבה גאבון, על חוף אפריקה. שבע שעות הפלגה מפורט נואר (אם המידע זה עוזר לכם). היא באה לעולם כשהחלו יהודי ישראל לעשות מגביות ומלוות אצל אחיהם באמריקה ובד בבד ייסדו בית חרושת לדיקטים. ובולי עץ בשביל דיקטים מהיכן? מלב הג'ונגל! לשם כך החלו אוניות ישראל מגלות את חוף אפריקה ולשם כך, נוסדה מיומבה !
במסגרת ההצגה בוצעו השירים "קול אורלוגין" ו"שיר הכריש", שנכתבו ע"י דידי מנוסי (מילים) ויוחנן זראי (לחן) בביצועו של אלברט כהן שליווה עצמו באקורדיון. השירים שזכו להצלחה רבה, נכללו ברפרטואר של הזמרת ריקה זראי.
קול אורלוגין
קול אורלוגין קורא: חצות,
בפונדקים דועך הנר
רוח של ים יצא לשוט בחוצות,
רק אנוכי עודני ער.
רוח צפון נושבת אט,
אור הספינה נישא חיוור,
על משמרתו, עייף, נרדם הנווט,
רק אנוכי עודני ער.
עדי סיפון הים עלה,
תורן נופץ בגל סוער
וספינתי ירדה אל תוך המצולה,
רק אנוכי עודני ער.
שוב אורלוגין קורא: חצות,
בפונדקים כבה הנר
רוח של ים יצא לשוט בחוצות -
ואנוכי עודני ער.
תמונות מהצגה
ביקורות
"יש בקומדיה זאת, שני יסודות חביבים : זוהי קומדיה שכולה צברית בלי "עליה שניה" מלאה ניב צברי, בסלנג של ימינו, בחוכמות ובאסוציאציות של דור חדש, שרובו אולי לא הספיק אפילו להשתתף במלחמת השחרור. יסוד נעים שני זה השיח הבנוי בחלקו הניכר על מענה לשון קומי, לעיתים מבריק. בימויו של שרגא פרידמן עשוי כהלכה ברוח העלילה השובבה. פזמוניו של דידי מנוסי ספוגים רוח הימאות הבינלאומית, שנהיתה אולי גם רוח הימאות שלנו. המוזיקה של יוחנן זראי, המלחין הצעיר שנעימותיו נשמעות בשלושת תיאטרוננו הם כרגיל ערבים לאוזן.
בקרב השחקנים הצעירים, המגלמים את מלחי "סנונית", רב למדי יוצאי הלהקות הצבאיות השונות וזו אולי סיבת המשחק החיוור. בין אלה התבלט אברהם פורמן במשחק גרוטסקי ומחוספס. ראוי לציון משחקו של שלמה בר-שביט שהיה "ג'וקר" פנטומימי מלא משובה. בחן בונות היהודים במיומבה, הוסיפו מרים ביתן וגילה אלמגור לווית חן להצגה בהופעתן הנאה, ורינה פז - בתום הילדותי שלה.
רצה שר העיתים ו"מיומבה" עלתה על קרשי "הבימה" דווקא בימים בהם עומדת על הפרק שאלת הממלכתיות של התיאטרון הזה. "מיומבה" אמנם מצחיקה, אבל היא לבטח איננה יכולה להיות כרטיס כניסה להיכל הממלכתיות או כרטיס ביקור לתיאטרון הרואה עצמו ראוי לכתר ממלכתיות.