ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
הביצה
- הצגה מספר: 155
- הצגת בכורה: 07/12/1957
- מספר הצגות שהועלו: 167
יוצרים
- מאת: פליסיאן מרסו
- תרגום: נסים אלוני
- בימוי: אנדרה ברסק
- תפאורה ותלבושות: ז'אן נואל
שחקנים
- מאג'יס: רפאל קלצ'קין
- הרופא: חיים אמיתי, פסח גוטמרק
- ברבדר: ישראל רובינצ'יק
- טנסון: נפתלי יבין בינשטוק
- אשה א': יונה עטרי
- אישה ב': דליה פרידלנד
- אשה ב': טניה פרס
- אשה ג': אלישבע מיכאלי
- נערה צעירה: גילה אלמגור-אגמון
- מדמואזל דיובן: חנה'לה הנדלר
- לקוח אצל דיפקה: יעקב בן-בסט
- דיפקה: שלמה ברטונוב, יהודה רובינשטיין
- האם: תמרה רובינס, רות שאלק, ניורה שיין
- ג'וסטין: אלישבע מיכאלי
- גוסטאב: דוד ברוך
- ג'ורג'ט: יונה עטרי
- המלצר: יעקב בן-בסט
- רוז: אלישבע מיכאלי
- אגיאן: דוד ברוך
- לקוח א' בבית הקפה: יהודה אפרוני
- לקוח א' בבית קפה: שרגא פרידמן
- לקוח ב' בבית קפה: ישראל רובינצ'יק
- ברטולה: חיים אמיתי, שמואל (מולה) רודנסקי
- גב' ברטולי: חנה'לה הנדלר
- הדוד ממונטובן: שלמה ברטונוב
- הדוד ממונטבן: דוד ורדי
- הורטנס ברטולה: מרים זוהר, טניה פרס
- לוסי ברטולה: דליה פרידלנד, טניה פרס
- שרלוט ברטולה: גילה אלמגור-אגמון
- רפר: נחום בוכמן
- ג'וזף: נפתלי יבין בינשטוק, שמואל סגל
- דיגומיה: יהודה אפרוני, שרגא פרידמן
- שוערת: חנה'לה הנדלר
- נשיא בית המשפט: שלמה ברטונוב, יהודה רובינשטיין
- התובע הכללי: נחום בוכמן
- סניגור: ישראל רובינצ'יק
על ההצגה
אמיל מז'יס, פקיד פריזאי, מגולל לפנינו את סיפור חייו.
מזי'ס חוזר לאחור ופורש בפנינו את העלילות המגחכות שעברו עליו, והובילו אותו למצבו הנוכחי. תלאותיו מגלות לו אט אט את סוד העולם הבנוי כולו לפי שיטה המבוססת על עקרונות, תירוצים ודעות מקובלות, לכן הוא בוחר שלא לנהוג כך משום שהיסודות הללו מזוייפים והאמת היא שהאדם בודד ועזוב מול עולם המסוגר כביצה.
לאחר חיפושים נואשים אחר אשתו לעתיד, נושא מז'יס לאישה את בתו של האדון ברטולה, סגן מנהל מחלקה במשרד ממשלתי ובטוח שהגשים סוף סוף את מטרת חייו. בחיי הנישואין הוא מגלה בדידות חדשה: בדידותו של הבעל אשר אשתו בוגדת בו. שוב חש מז'יס כי העולם דוחה אותו. לאחר הרהורים רבים הוא מחליט שלא לנהוג על פי מנהגים ועקרונות מקובלים אלא על פי הגיונו בלבד.
כך מצליח לחדור אל שורות החברה, לתוך הביצה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"שיטת הבימוי של אנדרה ברסק מבוססת על שוויון הזכויות שבין הנראה לעין, הנשמע לאוזן, הנגלה והנרמז. בשיטה זו החשוב מכל הוא המשחק ועל כן אסור לעשות כל דבר העשוי להאפיל על המשחק ועל כן אין להפריז בלהטוטי בימוי מכאניים כתפאורות המסנוורות לפעמים ביופיין את העין ומטשטשות תוך כדי כך את אישיותו של השחקן. על קלצ'קין ומשחקו המצויין צריך לומר כי הוא נשא בכל המעמסה כולה של 'הביצה' וזוועתה המבדחת והמבעיתה כאחד.
ועל כן לא חשוב כל כך אם רובם של המשתתפים האחרים בהצגה הזו לא הבליטו יכולת מיוחדת. אך נציין לטובה את שמה של אלישבע מיכאלי בתפקידה של רוז. 'הביצה' היא סאטירה חברתית חריפה שהמחבר השכיל בכתיבתה, הבמאי בהמחשתה ורפאל קלצ'קין בגילומה.