בלוז למיסטר צ'ארלי

"זהו מחזה על דיכויים הגזעי של הכושים בארצות הברית והתקוממותם נגדו. אין זה מחזה טוב. המחבר אחוז זעם ושנאה עד כדי כך שלא הצליח לגבש את החומר הגולמי בצורה משכנעת. זוהי יריקה של זעם ובוז לפרצופה המגוהץ של החברה הלבנה מפיו של כושי שמכריז למעשה, שאין עוד כל אפשרות של קשר והבנה בין שחור ללבן.

כל פעם ששחקנינו מנסים להציג כושי מתקבלת קריקטורה וכך, בעוד שהלבנים בהצגה נראים ומדברים פחות או יותר כמונו, מוצגים הכושים מתוך מאמץ מגושם לאקזוטיות על ידי זימרת שירי דת כושיים, מחולות חושניים שעל הבמה נראים מגוכחים בלבד.

את תפקיד העורך הלבן הנקרע בין העולם הלבן לעולם הכושי, הפקיד הבמאי בידיו של שרגא פרידמן. כשמופיע פרידמן על הבמה יכולים אנו להיאחז במשהו יציב ובטוח. נחום בוכמן בתפקיד הכהן הכושי מעורפל וכללי מדי. שלמה בר-שביט בתפקיד הרוצח הלבן ממחיש לרגעים אישיות ריקה ושלילית לחלוטין. אברהם רונאי בתפקיד פרקליט המדינה, יצר קריקטורה מוצלחת של עורך דין נבזי וסאדיסטי. התפאורה של יוסף קארל נאה מדי למחזה זה.

"אצל בולדווין במקור יש מכח הסגנון המקורי והעשיר, קצת פיוט, קצת אלגיה וצער אנושי נוגע ללב. אך תרגומה הז'ורנלסטי של חנה בן-ארי והבימוי של אברהם ניניו מטשטשים יסוד זה ומה שנשאר הוא "סיפור פרברים" ממוצע עם מתח, אלימות, שלפעמים היא גם קצת מחשמלת וכן אותם סממנים שעושים מחזה בינוני לשלאגר. תגובתו הנלהבת של הקהל, מבטיחה מן הסתם אריכות ימים להצגה.