איציק ויטנברג (ציפור הגטו)

"המחזה של חוה רוזנפרב הועלה בתיאטרון 'הבימה' גם ע"י הסופרת וגם על ידי הבמאי ישראל בקר ברגש רב ותוך זהירות שלא לגלוש לא לסנטימנטליזם בכייני מכאן ולא לגלוריפיקציה נמלצת מכאן. הדרך שבה בחרה הסופרת ובעקבותיה הבמאי, הייתה - ליקוט קטעים רפורטאז'ים משובצים באינטרלודים פיוטיים. אך התוצאה הבמתית לא הצדיקה את המאמץ ובוודאי שלא עמדה בשום יחס לגודלו של הנושא. אולי תקופתנו אינה בשלה עדיין להעריך ולגבש את הפרק הנורא הזה בתולדות עמנו.

"הבמאי ישראל בקר השקיע בהצגה מאהבתו הגדולה וחרדתו מפני הנושא הנורא. אולי סגולות אלה מנעו ממנו חיתוך חד בגופה של הדרמה שהוא גם חיתוך הביטוי. הוא שאף בוודאי לפשטות ואמת בפשטותה. אך הדברים האלה רחוקים ונשגבים וכגודל הפליאה בפני המבחן שהועמדו בו היחידים והכלל, כן כבדה השליחות שנטל על עצמו התיאטרון בבוחרו בנושא זה, העולה כשמש שחורה על כל מושגינו ומידותינו. ועד ליצירת המחזה והתיאטרון בעלי העוצמה הדרושה, לא נותר אלא לחוש את אוזלת ידינו ואת הכאב על כך.