ידיד הבעלים

  • הצגה מספר: 234
  • הצגת בכורה: 02/06/1968
  • מספר הצגות שהועלו: 41
הועלה גם בשנים:
ידיד הבעלים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

סלימאר הדון ג'ואן עומד להתחתן. זה עתה חגג 47 שנים והוא מחליט לחסל את קשריו עם הנשים בחייו ועם משפחותיהן.

בבוקר החתונה מחליט סלימאר לשרוף את עברו על ידי זריקת מכתבי אהבה ישנים אל תוך האח. אין דרך פשוטה יותר מלשרוף קשרים ישנים שכבר נותקו ממילא. אך בכל פעם שהוא מנסה לזרוק אל האח חבילת מכתבים, מופיע באופן בלתי צפוי בעלה של הכותבת.ראשון מופיע בעלה של הגברת וורנויי, המתלונן שלא הזמינו אותו לחתונה. מיד אחריו מגיע בוקרון, אשתו, הוא אומר, דורשת הזמנה רשמית לחתונה, אחרת, תגרום לצרות.   סלימאר מתחיל להסתבך בהסברים ושקרים, שכתוצאה מכך הופכים שני הבעלים לידידיו בלב ובנפש, לכל אחד מהם נדמה שסלימאר הצמיח קרניים דווקא לחברו.לאחר החתונה הצנועה הנערכת בכנסייה, מנסה סלימאר להרחיק את שני ידידיו הנאמנים בעזרת שקרים שהמציא זה עתה. בינתיים הוא צריך להסביר לחותנים שלו את נוכחותו המתמדת של וורונוייה שאינו רוצה להיפרד ממנו. לכן, הוא מספר למשפחתו חדשה שוורנוייה הציל את חייו. חשדות המשפחה הופכים לאהבה והיא מוכנה לאמץ את המציל. בוקרדון, הידיד השני, מסרב להיפרד מסלימאר ומנסה ליצור ידידות בין אשתו לבין אמה, אשתו של סלימאר.  

סלימאר מיואש, הוא אינו יודע מה להמציא עוד כאשר אמה מגלה ערימת מכתבי אהבה שלא נשרפו. הפעם היא סולחת והשניים עוברים להתגורר באחוזה כפרית שקטה. וורונייה ובוקרדון שהרגישו בודדים מחליטים ללכת בעקבותי סלימאר ולהתגורר בביתו. סלימאר אינו יכול לסלק את השניים מהמקום מבלי לגלות את האמת. אך האמת לא רק מרה אלא גם מסוכנת, משום שוורונייה עוד מסוגל להרוג אותו ואת בוקרדון. הכל מתגלה. אמה בוכה. ההורים מקימים שערוריה ודורשים מסלימאר לגרש את שני הבעלים או שהם יגלו לשניהם את האמת.   אבל סלימאר, גם ברגעיו קשים אינו מאבד את כושר המצאה שלו. הוא מוצא פתרון ! והידידים - הם אורזים את חפציהם ומסתלקים... אמה וסלימאר נושמים לרווחה, משתקעים בהנאה בחיי משפחה שקטים, שבהמשכם ייתכן שאמה תחזיר לבעלה כגמולו.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הבמאית ניקול קסל יודעת את מלאכתה וניסתה בעמל ראוי לשבח להפיח רוח חיים בטקסט המטופש ובשחקנים שברוב המקרים היו שקועים בנוסטלגיה צ'כובית וירו אש בודדת בתותח מיושן תחת לירות במכונת ירייה צרפתית משובחת. במסגרת הערב המייגע הזה היה יהודה אפרוני מכונת צחוק גסה מאוד, וולגרית מאוד, אך ממלאת היטב את אשר הוטל עליה וללא כל מעצורים. צחוקו היה כה מנובל ואיום עד שלרגע חייכתי.

הייתה חוכמה אחת לא רעה במחזה וכמה הברקות לשוניות שתורגמו היטב ע"י עמוס קינן. אך בסך הכל, ניתן לומר על ההצגה את אשר היה כתוב מעל הבאר של רוב הסאלונים במערב הפרוע : "אל תירו בפסנתרן, הוא עשה "כמיטב יכולתו"

יורם קניוק. "דבר". 19.6.1968