ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: אוגוסט סטרינדברג
- תרגום: א.ד שפיר
- בימוי: מילו ספרבר
- תפאורה: יוסף קרל, אניה שנל
שחקנים
- אדגאר-קפיטן של מצבת התותחים במצודה: שמעון פינקל
- אליס-אשתו , שחקנית תיאטרון לשעבר: טובה פרדו
- קורט-הממונה על הקראנטינה: ישראל בקר
- ז'ני: נורית רז
- אישה זקנה: פנינה פרח
על ההצגה
מחזה הנחשב לאחת מיצירות הענק של התיאטרון המודרני, העוסק במאבק רצחני על השלטון.
סטרינדברג רואה את החיים כחזיון אכזר שבמרכזו התמודדות בה מסירים גיבוריה את מסכות העידון, החינוך והתרבות, והופכים לחיות טרף הקורעות זו את זו עד שהחזקה והאגרסיבית דורסת את זולתה ומנצחת.
זוג נשוי שעוד לחגוג את חתונת-הכסף מארח קרוב משפחה שהגיע לביקור.
לכאורה המצב מוכר - משולש אוהבים נצחי, אבל היחסים בין הבעל, אשתו והמאהב יוצאי דופן:רכים-אלימים, יפים-מפלצתיים.
מי מהם צודק? למי מהם להאמין?
בצד יחסי אהבה-שנאה בין הדמויות, חושף סטרינדברג רגעים אנושיים, מלאי הומור, מצחיקים ומשעשעים.
תמונות מהצגה
ביקורות
"סטרינברג בנה את מחזהו כך שאף כי נראה לנגד עינינו שלושה אנשים המשחקים כאילו היו שונאים איש את אחיו, הרי נרגיש כל העת באהבתם ובתלותם ההדדית וזאת חייב היה להיעשות דרך הרחמים. הרחמים הללו שהיה אלינו לראות הופכים מחזה זה לאחת הדרמות הגדולות של ימינו ואם זאת בהיות סטרינברג גאון בעל יצרים עזים, מצויים במחזה חסרונות ויש בו ליקויים.
בהצגה ב'הבימה' חברו התפאורן, הבמאי והשחקנים וגרמו לכך שראינו את סטרינדברג במראה מעוקמת. ההצגה הייתה איטית, מתמשכת, בלתי משכנעת, ופרטה על מיתר אחד חד גוני. מלחמתם של האוהבים בעלי היצרים הגדולים הפכה להתקוטטות של אנשים עצבניים וקטנוניים. באמת חבל מאד.
"הבמאי מילו ספרברג היה נאמן לסטרינדברג והעלה מחזה מדכדך ומכביד עם מעט הומור שחור, קמצוץ אנושיות ורב אכזריות ניאורוטית. משחקו של שמעון פינקל כאדגר היה טוב ומשכנע ביותר. טובה פרדו כאליס, הצליחה ליצור דמות אמיתית ומשכנעת המשוחקת היטב. וכמוהה גם ישראל בקר בתפקיד קורט. בסיכום : הצגה קאמרית, הכתובה, מבויימת ומשוחקת במקצועיות רבה.