תאודור

"המחזה 'תאודור' שנכתב בידי השחקן - מחזאי ההולנדי אריק שניידר, מזכיר את יצירתו של אלבי 'מי מפחד מורג'יניה וולף. גם כאן מוצג לצופה הרס נפשי ופיזי של ארבע נפשות במקביל להתפרקותן של מסגרות משפחתיות ובין-אנושיות מסורתיות. כאן אנו עדים לכעיין מפולת של בניין קלפים מלאכותית, זאת אומרת 'ורג'יניה וולף' לעניים. יעל דרויאנוב בתפקיד התמימה החולמנית יצרה דמות מרשימה במשחק עקבי. בתיה לנצט גלמה את הלסבית השתלטנית בהפגנה של גבריות חיצונית.

פנינה פרח (המתחלפת בתפקיד עם שושנה דואר) נגנה על מיתר חד גווני אחד בתפקיד האישה החשה את נטל האחריות על כתפיה. תקוה מור גלמה בהופעה רפרופית ושטחית את דמות הצעירה המבקרת אצל שלוש האחיות. יוסף קרל בנה תפאורה נאה בשילוב אווירה של ביתיות נושנה ואווריריות נשית. תרגומה של עדה בן-נחום טוב. הבמאי ניקו ניתאי לא הוסיף להצגה מימד כלשהו שיעלה אותה מן הרדידות והמלאכותיות.

"יעל דרויאנוב עיצבה כאן דמות של רווקה שיש בה מן הקשישות ומן הבוסר גם יחד. התפקיד מגולם כדבעי. מעורר אמונה, אך בגלל הטקסט המסרבל גולש להפרזה. תפקיד שיעל דרויאנוב מבצעת באמונה בדמות שהלבישה על ישותה עם הרבה כנות במשחק, המשתלמת באיכותו של הביצוע. בתיה לנצט, אף היא הגישה לנו משחק חי, אמין. שושנה דואר שיחקה אף היא היטב את תפקידה של האחות המתפרנסת מהנהלת חשבונות, אך אינה יכולה להסתיר גם את תסכולה היא לאור גילויי אחותה ברתה.

תקווה מור כג'ודי עוברת כרוח רעננה באווירת הנפתלין של בית הרווקות הזקנות. כל פרויד, המעוקם והמוגש על קצה המזלג קיים במחזה זה שאיני יודע למה נבחר להצגה. הבימוי של ניקו ניתאי הוא נקי, נאה, בעיתוי נכון של רוב הסצינות, אך זה לא הספיק עד כדי יציאה מן התיאטרון בהרגשה שהתעשרנו בחוויה במתית ממש.