בקץ הימים

"ברשימת חצות, אחרי הצגת הבכורה, כתבתי כי הגשמתה הבימתית של הדרמה הפילוסופית-אידאית העמוסה והכבדה ברעיונותיה ובסגנונה של חיים הזז, היא משימה כמעט בלתי אפשרית וכי הצגתו של דוד לויןעומדת יפה באתגר המסובך. עיקרו של המחזה שהוא גם כוחו וגם חולשתו ככל שהדבר יראה פראדוקסלי, היא ההתנגשות שאינה ניתנת לגישור בין רעיונות, אמונות ובין זרמים וכוחות היסטוריים.

אברהם רונאי כיוסט, הגביר היהודי המתנודד בין גלות וגאולה, נמשך אל הגאולה, אך כבול אל חיי היומיום, היה השחקן היחיד שעיצב דמות מעוגלת, אמינה, יפה ורבת עוצמה. בתיה לנצט כאשתו הייתה אנושית מאחרים, התלבושות של רות דר יפות ועשירות דמיון. לסיכום : הצגתו של לוין היא יפה ורצינית, חולשתה היסודית במשחק חיצוני ושטוח.

"הבמאי דוד לוין עשה עבודה מצויינת בהעלותו לפנינו תמונה במתית מעניינת וחיה בעלת גוון היסטורי, עזת צבעים ורשמים. הוא קיים את הבמה כל העת בתנועה ממושמעת ורבת עניין בהחזיקו עליה "קהל" של שחקנים מול הקהל היושב בתוך האולם. אחדות מן הסצינות ההמוניות שהעלה הן עדות מרשימה ליכולת הבוגרת והבוטחת של אמן זה. תוך שיתוף פעולה עם הצייר אריה נבון שבנה תפאורה פשוטה ורבת רושם והציירת רות דר שעיצבה תלבושות מגוונות ומקסימות, הועלה חזיון היסטורי מרתק, מושך מבחינה חזותית שסייע לנו להתגבר על נקודות התרופה האחרות.