ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
טרוליוס וקרסידה
- הצגה מספר: 334
- הצגת בכורה: 10/12/1979
- מספר הצגות שהועלו: 13
יוצרים
- מאת: ויליאם שייקספיר
- תרגום: שמעון זנדבנק
- עיבוד ובימוי: דוד אסריג
- תפאורה ותלבושות: דוד אסריג
- מעצבת משנה: מריינה מלדינוב
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- פריאמוס: שמעון פינקל
- הקטור: ניקו ניתאי
- טרוילוס: משה בקר
- פאריס: יהודה מור
- הלנוס: מוחמד בכרי
- מרגרלון, בן ממזר לפריאמוס: גרגורי בוימיסטר (טל)
- אניאס: שמעון כהן
- אנטנור: אגד לסלאו
- קאלחס: רולף ברין
- פנדרוס: אברהם רונאי
- אגממנון: נחום בוכמן
- מנלאוס: מוסקו אלקלעי
- אכילס: קרול מרקוביץ
- אייקס: יהודה אפרוני
- אוליסט: ישראל בקר
- נסטור: ניסים עזיקרי
- דייומידס: ישראל בידרמן
- פטרוקלוס: עזרא דגן
- תרסיטס: שלמה בר שביט
- אלכנסדר: שמואל וילוז'ני
- הלנה: עדי לב
- אנדרומכה: יונה אליאן קשת
- קסנדרה: אופליה שטרל
- קרסידה: יעל פרל
- אימוני חרבות וסייף: שמעון כהן
- סגנון תנועה: אלי מלכא
על ההצגה
טרוילוס מאוהב בקרסידה, נערה בת 17 המתחנכת אצל דודה פנדרוס. אביה של קרסידה, קלחס, רואה הנולד, חזה מראש את נצחון היוונים על הטרויאנים ועבר מבעוד מועד אל מחנה המנצחים. עתה הוא רוצה לאחד את משפחתו ולהשיב אליו את בתו שנשארה בטרוייה. הבת שגדלה בשנות המלחמה, למדה בינתיים את יסודותיו של העולם המושחת שיש לפעול על פי כלליו המעוותים. אחרי ליל אהבה עם טרוילוס מאבדת קרסידה את עשתונותיה.
הטרוייאנים מסכימים לעיסקת חליפין : לשלוח את קרסידה לחיק אביה תמורת הגנרל הטרוייני דיומדס שנפל בשבי היוונים. לקרסידה אין ברירה ועליה ללכת. במחנה היוונים מבינה קרסידה שהיא יכולה לנצל את יתרונותיה הגופניים כדי להשיג את מטרותיה והופכת לזונה. טרוליוס, שחודר למחנה היוונים רואה את קרסידה עוגבת על דיומדס ונותנת לו את השרוול שהעניק לה טרוילוס כמתנת פרידה. תחילה הוא מסרב להאמין למראה עיניו ומנסה לשמור על שלימות עולמו המוסרי.
רק אחרי שהוא רואה במות אחיו הקטור נודעת לו האמת: "אין תהום שבעולם / אשר תפריד בין שתי משטמותינו ! / שנאה בכל תופחת / כמו חלום בלהות." כל האשליות נמוגו. מסכות התמימות - האהבה, הכבוד והערך - הוסרו בזו אחר זו. טרוילוס וקרסידה ממשיכים לחיות, כל אחד, בעולם מושחת משלו.
תמונות מהצגה
ביקורות
"דוד אסריג ידע היטב מה הם הקשיים הסגנוניים של המחזה. נקל לראות את גדולתו כבמאי בעיצוב סצינת הפגישה הראשונה בין טרוליוס לקרסידה. פגישה זו אינה הפגישה בין רומיאו ויוליה. זו פגישה של שני אנשים בני זמננו שנזרקו זה אל זו בתוקף נסיבות של מלחמה אווילית והם מנסים להיות רומיאו ויוליה. רק שקספיר היה מסוגל למעבר חד כל כך ומשמעותי כל כך. אסריג יודע להתגבר על מעברים סגנוניים אלה כמעט בכל מקום במחזה וכאן הוא פותח בקיטש מלאכותי כדי להרשים באמת הפשוטה בסוף הסצינה.
אולי מה שמכשיל אותו הוא הניואנס שיאפשר לקהל לצחוק מן התפלויות של הבופונים הממלאים את הבמה אצל שקספיר במחזה זה, אך לא יניח לו לשכוח שמדובר באנשים בשר ודם ההורגים זה את זה ואשר לחייהם ולמותם אין כל משמעות. היו שחקנים שבמשחקם התקיים אותו ניואנס. יהודה אפרוני בתפקיד איאקס וקרול מרקוביץ' (תגלית חדשה על הבמה שלנו) כאכילס, מוכיחים שכל סגנון כאשר הוא מוגש במלאות עשוי להיות אמין על הבמה.
ישראל בקר מדגים לכולם בסצינה אחת עם אכילס , איך הפוליטיקאי הפרגמטי , המושחת, מתמרן את כולם כרצונו.