על קלות דעת וצביעות

  • הצגה מספר: 7(הבימרתף)
  • הצגת בכורה: 01/07/1974
  • מספר הצגות שהועלו: 270
הועלה גם בשנים:
על קלות דעת וצביעות

על ההצגה

הצגת הבכורה התקיימה ב"הבימרתף", הועברה לאולם הקטן ולאחר מכן לאולם הגדול.  

חלק א' - המחזה "על קלות דעת וצביעות": המחזה נכתב בגרמניה, באמצע המאה ה-18 ע"י המשכיל היהודי ר' אהרון וולפסון, שהיה סופר, מורה ולוחם קנאי לשפה העברית ולהשכלה. הוא נכתב במקורו בערבית ארכאית, מלאת חן ורזים בת מאתיים שנים.   המחזה הוא מעין "פורים שפיל" וגבורו ר' יוספכה הוא "הטרטיף" היהודי שלבסוף מתגלה צביעותו ברבים.   זוהי סטירת מוסר המגנה את הצביעות הדתית והיא עדות למאבק בין הרבנות הקצונית ותנועת ההשכלה.  

חלק ב' - "משחקים": זהו עיבוד של הבמאי עמרי ניצן והשחקנים למחזה גולמי של המחזאי האנגלי ג' סאונדרס. המחזה עוסק במקומו של השחקן בחברה שמציאות חייה מורכבת כל כך, כמו זה שלנו בישראל. אין זה מחזה בשורה אלא עדות לשאלות וללבטים.

תמונות מהצגה

סרטונים

על קלות דעת וצביעות - ההצגה במלואה

ביקורות

"צלילים חדשים נשמעים בימים אלה במרתפו של בניין 'הבימה', צלילים של שפה עברית משכילית מלפני מאתיים שנה על גלי מנגינות של אופרה, רוק וקלאסיקה. את המצלול החדש הזה העלה לנגד עינינו ואוזנינו אמן ישראלי צעיר שחזר בימים אלה מהשתלמות בחו"ל, עמרי ניצן - שעם התייצבותו לראשונה כאן הגיש לנו שי מלבב, ממש חג. חג שמח . 'על קלות דעת וצביעות' מצטיין בסגולות כה רבות בביצועו עד כי יקשה לסכם את הכל בקצרה.

בהעלאת המחזה על הבמה, הפגין עמרי ניצן שליטה חופשית בשלל התורות והתעלולים הבימתיים, עד שהפך את ההצגה לכעין סחרחרת רצופה שעשועים. הדבר המופלא הוא, ששילב יסודות כה רבים ושונים במסכת הבימוי, עד שאין לדעת היכן נגמרת המוסיקה של פולדי שצמן ומתחילה האקרובטיקה של לריסה רכטר.היכן מתחיל עיצוב הבמה של איתן לוי ומתערבת הכוריאוגרפיה של רחמים רון. המכלול של דיבור, צליל, תנועה ואביזרי תפאורה הוא כה אחיד שהצופה מדמה שכל זה נוצר כאילו ביד אחת.

ואמנם הצדק עימו : ידו של הבמאי וודאי היא שהצמיחה והפריחה את כל המגוון הזה אצל עוזריו. אותה תפיסה מאחידה הציג לפנינו גם צוות שחקנים אחיד במשחק מעולה : אפרת לביא ומנחם עייני, הזוג הצעיר התמים מול עולם צבוע ואכזרי, עזרא דגן - קומיקאי מובהק, זריז ככספית בדמות הצבוע על כורחו. ישראל רובינצ'יק, הפתי מאמין לכל דבר רמייה, אביבה מרקס, כהמטרוניתא הכבודה המטלטלת בין שני עולמות, בילה מס ויעל דרויאנוב - נציגות עולם של בשר ודם.

אפשר לשבח עוד ועוד תופעה רעננה זו על במתינו, כל פרט ופרט - מעיד על כשרון מבריק ההולך יד ביד עם גישה רצינית של מלאכה אפרוה וחרוצה. על ההישגים המקצועיים על הבמה, ראוי הבמאי הצעיר לקריאת תודה : בראבו !!

נחמן בן עמי. 'מעריב' 23.01.1975

"בלי במאי מחונן ובעל דמיון מבריק אין ליצירה זו תקומה. והנה נמצא במאי וגואל למחזה בדמותו של הצעיר עמרי ניצן, וקיבלנו הצגה שכולה תענוג ובדיחות הדעת, משמחת לבב אלוהים ואנשים, מתחילתה ועד סופה. ראוי לציין את משחקה הקומי המקסים של אביבה מרקס בתפקיד אשת רבי חנוך, שדמתה למין בובה של חרסינת דרזדן. השחקנית הצעירה אפרת לביא בתפקיד יטכן , במזיגה המוצלחת שהיא יוצרת - מזיגה של תמימות טובת לב וקלות דעת פזיזה, חסרת דעת למדי.

יעל דרויאנוב מבדחת מאוד כ'מאדאם' למכן, מנהלת בית הבושת בסגנון משחק רחב, וולאגרי מתוכנן עם שהיא מעכסת באלגנטיות. עזרא דגן כרבי יוספכה, בתלבושתו המבדחת וזקנו האדום כאש, מנחם עייני חביב ומגוחך כאחד. בלהה מס קבצנית שיכורה ומשעשעת בתפקיד המשרתת שיינדל. התלבושות של איתן לוי מרנינות ורבות דמיון. המוזיקה של פולדי שצמן משעשעת ומתוחכמת מאוד. העובדה שצעיר מחונן ומקצועי זה - עמרי ניצן - נלקח לשמש במאי בית ל'הבימרתף' למשך העונה נראית כנבונה מאוד, שכן יש בכך כדי ליצור רציפות ושיטתיות בעבודתה של במה זו"

בועז עברון. ידיעות אחרונות 19.01.1975