נמר חברבורות

  • הצגה מספר: 378
  • הצגת בכורה: 21/11/1985
  • מספר הצגות שהועלו: 75
נמר חברבורות

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

הצגה הועלתה בפסטיבל ברלין 1987   ג'ונגלריות! הכל ג'ונגלריות... זו לא ארץ בשביל כלבים עם מגילות יוחסין וכל מיני קרקסים פורחים באוויר בשביל מה לך את זה? אולי זה טוב בשביל פורטוגל אבל לא בשביל ארץ ישראל. יותר מידי קשה פה יותר מידי חם"". אומר נח, בעל מסעדה קטנה בתל אביב של שנות העשרים לאחיו, פינק. "ליופי. לאצילות. לפאר. לקולטורה"... משיב לו פינק,  "גיבור המחזה, שמן העיירה הקטנה בפולניה התגלגל לפורטוגל ומשם הגיע לתל אביב, מקושט בתואר "גרף פון ברומברג להביא לה גאולה בצורת קרקס ענק, "קרקס ארץ הקודש" שאותו הוא מתעתד להקים על החולות מול הים. הכל מתרחש בתל אביב של העלייה הרביעית בערך בין השנים 1925 - 1928. פרוספריטי מדומה, המלווה בספסרות קרקעות וחלומות על התעשרות מהירה וקלה, מתחלף עם משבר וחוסר פרנסה. לתוך המציאות הזו נוחת  מאי שם פינק התמהוני, בעל החלומות המעיז לחלום את החלומות, כאילו יש בהם ממש ומזעזע את סדר חייהם ואושיות קיומם של כל הבאים עימו במגע, ומעורר בכל אחד מהם תקוות שווא להגשמת חלום אבוד שמתנפץ  על קרקע המציאות.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הדוד פינק של יעקב שבתאי הוא דוד של כל אחד. בסיפורו 'נמר חברבורות פרטי מטיל אימה', הדוד פינק הוא רומנטיקון ללא תקנה בעל חלומות ובונה ארמונות באספמיה. בהצגה שביים חנן שניר, מהווה פינק מטאפורה לכל מה שנבנה ונחלם בארץ הזאת. הוא הגבול החוצה בין החזון לבין ההזיה. הבמה של יעל פרדס עוצרת נשימה ביופיה ומזכירה סצינות קרקסיות של פליני.

גם המוזיקה של פולדי שצמן תורמת לאווירת החלום הפלינית. משחקם של ניסים עזיקרי, רבקה גור, נחום בוכמן, חנה רוט, עידית טפרסון, ישראל רובינצ'יק, מוסקו אלקלעי, שמואל סגל ואליעזר יונג הוא ללא רבב. יוסי בנאי מבריק בתפקיד פינק.

יהודית אוריין. "ידיעות אחרונות". 27.11.1985

"יש בהצגה של חנן שניר אווירה רבה - החל מהתפאורה של יעל פרדס וכלה בערב רב של דמויות המסתובבות שם, תמונה תמונה והגוון שלה. יוסי בנאי משתולל בתוך הדמות כיד הכשרון המבורך שלו - מגוון, מצחיק, מרגש, מלהיב ומשכנע. הכל צבעוני ותיאטרלי מאוד, חי ונושם את האווירה, את המסר. שימוש נהדר נעשה גם בתאורה של נתן פנטורין ומורגש כאן שיתוף הפעולה ההדוק בינו לבין הבמאי.

שניר עבד היטב גם על הדמויות. דוד לתלפיות של ניסים עזיקרי, הסציאליסט המאוכזב, ההולך אל האנרכיזם, נושם אותנטיות. נחום בוכמן, מצליח להיות מגושם ועם זאת מלא רגש אחריות כלפי אחיו ואנשים שהוא מסבך. לרבקה גור יש רגעים יפים מאוד בדמותה של אשת נוח. חנה רוט יודעת לשמור על קור רוחה של נחמה, גרושתו של דוד לתלפיות, גם כשהיא נגררת אחרי פינק ונופלת שבי בקסמיו.

מוסקו אלקלעי יוצר גם הוא דמות אותנטית מאוד בתפקידו של פנייה יוסף וגם יתר הדמויות, מעוצבות היטב : זו של החייט בידיו הנאמנות של שמוליק סגל, הקבלן המעומלן של ישראל רובינצ'יק ומקום מיוחד יישמר לעידית טפרסון בדמותה של המזכירה אלזה וון אוטרכט. מרשימה מאוד תמונת הסיום של הדו-קרב, בעצם ההתאבדות המוסוות של פינק בתיאורה של שחר על שפת הים הגועש. וכך אנו זוכים בשפע ביד רחבה ועוזבים את אולם התיאטרון עם חוויה תיאטרונית מרתקת - הישג ניכר היום, בתיאטרון הישראלי.

חוה נובק. "דבר". 27.11.1985