נמר חברבורות

"המחזה בנוי על רעיון חביב שיכול היה לשמש בייסודו פיליטון, או במקרה הטוב כמערכון המשולב בתכנית סאטירית. יהודי פולני מפורטוגל רוצה להקים קרקס על חולות העיר תל אביב. השאלה היחידה שנותרה היא איך הופכים את הרעיון המקסים הזה למחזה של ממש. ליעקב שבתאי לא הייתה תשובה. היא ניסה. הוא כתב סקיצה. אבל אפילו דמויות של ממש לא הצליח ליצור. אני מניח שבמאי אינטליגנטי כמו חנן שניר בוודאי חש בכך.

הוא החליט לבנות קרקס משלו על חול ולפעול כמו אותו מאחז עיניים, כי ההצגה שהעלה ב'הבימה' היא אסטטית להפליא, מן בלון מקסים אבל מדולדל כולו מבפנים. תפאורה מדהימה ביופייה שעיצב רוני תורן וגם שחקנים טובים כמו יגאל שדה, ליאת גורן, אהרון אלמוג, אברהם מור, אסנת פישמן ומיכאל כורש. עפרה קונפינו עיצבה תלבושות מופלאות שהעניקו להצגה איזה מימד טקסי מקסים. והיה גם אבי קושניר, מאחז עיניים די משכנע.

"שווה לראות את ההפקה המחודשת של הבמאי חנן שניר, בעיקר בשביל התפאורה המדהימה של רוני תורן. זאת תפאורה יפהפיה שיוצרת שכבות שלמות של משמעות אירונית וראוייה לדיון שלם בפני עצמה. יחד עם התלבושות של עפרה קונפינו, התאורה של פליס רוס והמוזיקה הנפלאה של אורי וידיסלבסקי, היא מעניקה להצגה מעטפת מקסימה של גלוייה נאיבית הצומחת מתוך ארגז החול של הילדות של המדינה.

עיקר העומס נופל על כתפיו הרחבות של אבי קושניר שמביא לתפקיד הראשי את החן המוכר שלו. המוות שלו בסוף מותיר תחושה קלה של אנטי-קליימקס, אבל זה לא משנה כי אחרי זה הוסיפו הבמאי שניר והמעצב תורן עוד שתי תמונות מדהימות שמשכיחות הכל. אין ספק, התפאורה היא הכוכב האמיתי של הערב הזה לטוב ולרע.