הדוד ואניה

"באחת התמונות היפות במחזהו של צ'כוב, מגיע הדוד ואניה עם זר ורדים אדומים לילנה אנדרייבנה. אלא שהוא מוצא אותה בזרועותיו של הדוקטור אסטרוב. נסים עזיקרי הוא הדוד ואניה, עומד נדהם שבור, זר הוורדים בידו. רגע נפלא של תיאטרון. אפתח על כן בזר הפרחים שראוי לו נסים עזיקרי על משחק אנושי וחם, אמין ונוגע ללב. אך יש עימי הפעם עוד פרחים. קשה להסביר את הנס הזה אבל בהצגה שהיא רחוקה משלמות, שהיו בה מעידות לא מעטות בתחום המשחק, שררה בכל זאת אותה אווירה ייחודית שאנו נוהגים לכנותה "צ'כובית".

בהצגת מחזותיו של צ'כוב, אין הנס הזה מתרחש פעמים רבות. אך בבימויו הרגיש של חנן שניר ובעיצוב הבמה הפיוטי של יעל פרדס, היה נס זה לעובדה באולם מסקין ב'הבימה'. לזר גדול ראויה גם טטיאנה קנליס-אולייר, שמשחקה הוא מלאכת מחשבת. ועוד פרח שמור עמי לעדה טל, שבתפקידה השולי של אומנת זקנה עלה בכוחה להוות מוקד משיכה בימתי.

"הרקע האנושי נראה משכנע : עדה טל בתפקיד האומנת, שמואל סגל בתפקיד טליגין ואתל קובינסקא בתפקיד אימו של ואניה, יוצרים טיפוסים אמינים. חלק מהתמונה מתמלא באופן משכנע על ידי יונה אליאן-קשת כילנה וטטיאנה קנליס-אולייר בתפקיד סוניה. שתיהן, כל אחת בסוגה ואופייה, מבהירות לצופה פן אחר מחיי ואניה.

אבל זהו ללא ספק, הערב של נסים עזיקרי בתפקידו המורכב של הדוד ואניה. עזיקרי מצליח לרגש את הצופה ולתת לו להציץ אל תוך נשמתו של איש המרגיש מרומה, כשחייו נחיים לנגד עיניו ע"י אחרים, ולו לא נותר אלא לעבוד ולקוות שאי פעם ינוח. בזכותו ובזכות אליאן-אשת וקנליס-אולייר, זהו בכל זאת ערב שמצליח לרגעים אף לרגש.