יוצרים
- מאת: אפרים קישון
- בימוי: אפרים קישון
- תפאורה: רוני תורן
- מוסיקה: נורית הירש
- תנועה: גברי לוי, שלמה רוזמרין
- תאורה: אריה כץ
שחקנים
- סאלח שבתי: זאב רווח
- אתרוגה: גאולה נוני
- שמעון הבן: יהודה אליאס
- הבת חבובה: דפנה דקל
- ניסים: אייל לוי, ערן יובן
- מזל: מילי הררי, שירלי קלרמן
- פנינה: שרון זרפיאן
- עבדאללה: כפיר דהן, ארז רוזנווקס
- ג'ולה: שולמית אדר
- גולדשטיין: אברהם מור
- הקשיש: ראובן גולדווסר
- הפרחח: יוסי אשדות
- ההונגרי: אלי מגולנו
- הז'לוב: גרגורי בוימיסטר (טל)
- הפונדקאית: דבי בסרגליק
- מלצרית: סיגי חזמה
- נוימן: שמעון לב-ארי
- פרידה: נירה רבינוביץ
- צ'צ'יק: דוד דאור
- בת-שבע: חני נחמיאס
- זיגי: ראובן לביא
- יחזקאל שולטהייס: אברהם רונאי
- נרציסה: יעל עמית
- בר הוניג: מישא נתן
- דניאל וייסברגר: עמי מנדלמן
- הפרחחית: ורדינה כהן
על ההצגה
המחזמר "סאלח שבתי" שואב השראתו מן הסרט ומשפע המערכונים והתסכיתים שכתב אפרים קישון מאז היותו בעצמו תושב מעברה וחבר קיבוץ כפר החורש. המחזמר מחזיר לבמה את הדמויות המאכלסות את עולמו של סאלח שבתי, את בתו האהובה חבובה, את אשתו אתרוגה, הילדים מזל, שמעון, נסים ועובדיה (עבדאללה) וכן את ג'ולה החושבת את עצמה לקרובת המשפחה. לא חסרים במחזמר חברי הקיבוץ הידועים ; נוימן הגזבר, פרידה המזכירה חמורת-הסבר, בת-שבע "הסוסיאלית", צ'צ'יק הסדרן וזיגי המדריך המאוהב. אולם על הבמה צצו גם שפע של דמויות חדשות כגון : החבורה העליזה של המעברה וחמשת עסקני המפלגות המלווים את האירועים בשירה ובריקוד, ואחרון-אחרון חביב - המחבר עצמו על כל חולשותיו. בשתי מערכות מסופר על תולדות משפחת סאלח מכניסתה למעברה "תושיה ב'" ועד החתונה הכפולה של זיגי וחבובה, ושמעון ובת-שבע. המחזה אינו חסר ביקורת חברתית נוקבת, דרך מאבקו של העולה סאלח בממסד אדיש ובדעות קדומו. אלוף השש-בש מנסה להגיע לשיכון בכל הדרכים האפשריות החל במכירת קולו בבחירות וגומר בתור דוגמן-צילומים בשביל המגבית. לא אחת מגיע סאלח לסף היאוש, אך אהבתו לאדם ולמדינה הצעירה, מסייעת לו לצאת ממצוקתו.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"בעצם איני יודע איך לכנות את הטפלות הזאת. קראתי אתמול ב"מעריב" שהמלחינה נורית הירש כינתה זאת בשם "חאפלה". יש בזה משהו. אם באמת מתכוונים לגיבוב של חטוף ככול יכולתך. אם כי למען האמת גם חאפלה, לא כדאי לקיים שלוש שעות. אפילו הכריזמה של זאב רווח אינה מועילה כשאין במאי שידע מה לעשות עם הנכס הזה. לסמוך על קסמו האישי שיעשה את העבודה שלך, הרי זאת וולגריות שאינה דומה לה.
קישון עדיין לא השתחרר מהטראומה של מפא"י. יש אפילו דמות של הונגרי, עולה חדש, שלא מבין מה קורה כאן. אולי בכל זאת הגיע הזמן שקישון יעלה סוף סוף ארצה, עוד מחזמר כזה והוא בדרך הנכונה. רק שהתיאטרון המתחרה לא יכין לנו תשובה לחאפלה הלאומית הזאת.
"יהודה אליאס גונב כתמיד את ההצגה, לדפנה דקל, רגע קטן של חסד. לעומתה מאכזב ראובן לביא. מפתיעה ביכולתה חני נחמיאס ומרגשת מכולם גאולה נוני.