גן הדובדבנים

לא כתבתי דרמה אלא קומדיה, בקטעים מסויימים אפילו פארסה...
צ'כוב  

ליובוב אנדרייבנה חוזרת לאחוזתה מפריז, בה שהתה כחמש שנים. האחוזה שקועה בחובות כבדים ועומדת להימכר במכירה פומבית. מה שמייחד את האחוזה הוא גן דובדבנים גדול ומקסים ביופיו המפאר אותה ואת האזור כולו.  

ליובוב ואחיה גאייב אינם אנשי מעשה. הם נבוכים ומיואשים אך אינם מסוגלים לנקוט באמצעי כלשהו שיוציא אותם מן הסבך. ידידם, הסוחר לופאחין, בן לדורות של צמיתים, מייעץ להם להשכיר את הקרקע שברשותם לקייטנים, לכרות את הגן המפואר ולבנות במקומו מעונות קיץ שיכניסו להם כסף מזומן רב. מוצא זה נראה להם תפל והמוני. ליובוב ממשיכה לפזר כסף. בבית אין אוכל למשרתים וביתה המאומצת ואריה, המנהלת את משק הבית מיואשת נוכח הבזבוז של אמה. גאייב ממשיך לשחק ביליארד ומעלה הצעות קלושות ובלתי ממשיות לפתרון הבעיה. לבסוף נמכרת האחוזה במכירה פומבית ללופאחין שהציע את הסכום הגבוה ביותר וזכה בגן הדובדבנים ובאחוזה בה היו אבותיו עבדים.  

ליובוב אנדרייבנה חוזרת לפריז אל אהובה, ואריה שקיוותה להינשא ללופאחין ולא עלה בידה, מתמנית למנהלת משק בבית זרים. אניה, בתה הביולוגית,נוסעת העירה לסיים את לימודיה והבית מתרוקן מיושביו. בהיפרדם זה מזה ומהבית בו חיו את שנותיהם היפות נשמעים ברקע קולות חבטות הגרזן הכורת את עצי הגן.