גן הדובדבנים

  • הצגה מספר: 46
  • הצגת בכורה: 28/03/1939
  • מספר הצגות שהועלו: 23
הועלה גם בשנים:
גן הדובדבנים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

לא כתבתי דרמה אלא קומדיה, בקטעים מסויימים אפילו פארסה... צ'כוב   ליובוב אנדרייבנה חוזרת לאחוזתה מפריז, בה שהתה כחמש שנים. האחוזה שקועה בחובות כבדים ועומדת להימכר במכירה פומבית. מה שמייחד את האחוזה הוא גן דובדבנים גדול ומקסים ביופיו המפאר אותה ואת האזור כולו.  

ליובוב ואחיה גאייב אינם אנשי מעשה. הם נבוכים ומיואשים אך אינם מסוגלים לנקוט באמצעי כלשהו שיוציא אותם מן הסבך. ידידם, הסוחר לופאחין, בן לדורות של צמיתים, מייעץ להם להשכיר את הקרקע שברשותם לקייטנים, לכרות את הגן המפואר ולבנות במקומו מעונות קיץ שיכניסו להם כסף מזומן רב. מוצא זה נראה להם תפל והמוני. ליובוב ממשיכה לפזר כסף. בבית אין אוכל למשרתים ובתה המאומצת ואריה, המנהלת את משק הבית מיואשת נוכח הבזבוז של אמה. גאייב ממשיך לשחק ביליארד ומעלה הצעות קלושות ובלתי ממשיות לפתרון הבעיה. לבסוף נמכרת האחוזה במכירה פומבית ללופאחין שהציע את הסכום הגבוה ביותר וזכה בגן הדובדבנים ובאחוזה בה היו אבותיו עבדים.  

ליובוב אנדרייבנה חוזרת לפריז אל אהובה, ואריה שקיוותה להינשא ללופאחין ולא עלה בידה, מתמנית למנהלת משק בבית זרים. אניה, בתה הביולוגית,נוסעת העירה לסיים את לימודיה והבית מתרוקן מיושביו. בהיפרדם זה מזה ומהבית בו חיו את שנותיהם היפות נשמעים ברקע קולות חבטות הגרזן הכורת את עצי הגן.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הבמאי צבי פרידלנד סטה במחזה זה מדרך ההצגה המסורתית של גן הדובדבנים והציג לפנינו את לופחין הסוחר מתוך הארת פנים יפה. פרידלנד רצה לשלם מס לייצר הטוב של בנין הרוח ביישובנו, ולפיכך לא יכול להתייחס יחס שלילי ללופחין, איש המעשה והבניין. אבל ספק רב הוא אם הצליח פרידלנד במעשה זה. כי על ידי כך לא הובלטה במידה מספקת הטרגדיה של בעלי הגן. מלבד זה לא הצליח פרידלנד, על אף משחקם הטוב של רוב השחקנים, לתבל את ההצגה באותו מצב הרוח הצ'כובי המיוחד.

חיים וינר. "חדשות". 14.4.39

בכל זאת, גרמה גם הצגה זו כמו שהיא עם כל מגרעותיה, לעיתים תכופות הנאה אסתטית רבה לקהל."

חיים וינר. "חדשות". 14.4.39

"הבמאי לא הוציא את הצלילים הדקים ביותר מן הכלי שניתן לו. הצחוק הצ'כובי ישנו אך דמעתו איננה".

לאה גולדברג. "דבר". 30.3.39

"מסמרי מחזה זה הם בלי ספק לופחין (מסקין שוב!) והבת האסופית ווריה (פאני ליוביץ') המתבלטת בתפקידיה השונים. יקצר המקום בזה לדבר על חיסרון אחר, שעוד לא התנערו ממנו שחקניות הבימה ושחקניה במידה מספיקה, והוא עניין המבטא.

המבטא של רובם לקוי הוא ואל-טבעי, לא די מזרחי ויותר מידי גלותי-רוסי גם יחד. הגיע המועד עם פתיחת התיאטרון הגדול למינוי שר מבטא מיוחד להיותו משגיח על כל הליקויים הדיקדוקיים למען יהפך תיאטרוננו הלאומי לבית מדרשה הגדול והמופתי של השפה העברית בתחייתה המופלאה.

איתמר בן אב"י. במה ג' 1939