מלאכת החיים

  • הצגה מספר: 410
  • הצגת בכורה: 17/06/1989
  • מספר הצגות שהועלו: 162
מלאכת החיים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

" אני כל כך פוחד למות לבד. שכבתי לבדי במיטה, לא יכולתי להרדם. פתאום נפל עליי פחד גדול. כל החיים שלי הוארו פתאום ואני ראיתי אותם, את כולם מקצה אל קצה. מנהרה צרה ואפלה, שבה אני זוחל על ארבע חמישים וחמש שנה, בודד ומבוהל ומצייץ כעכברוש" 
(מתוך "מלאכת החיים, חנוך לוין)    

פרק ראשון : 
יונה פופוך מתעורר באמצע הלילה, רע לו. הוא הופך את המיטה עם לביבה אשתו ומחליט לעזוב את הבית. לביבה נדהמת.  

פרק שני : 
יונה מקונן על החמצת חייו. לביבה מנסה להבין, מציעה פתרונות, נאבקת, עושה "סצינות".  

פרק שלישי :  
לביבה פונה אל האהבה. יונה נכשל כגבר. לביבה מציגה לו בבוז את חייו כולם ככישלון. יונה מרגיש ברע, חוזר למיטה, ושוב יורד ממנו.  

פרק רביעי :  
דפיקה בדלת. מכר ישן - גונקל. בודד ופוחד, וגם לו רע, פורץ פנימה, כמה לקצת חום. יונה ולביבה, מאוחדים לרגע, הודפים אותו החותה כלעומת שבא.  

פרק חמישי :  
יונה מיואש, אין מוצא. או שאלה פופוך, או שאתה גונקל. התפייסות והשלה עם לביבה, נסיון נוסף באהבה, כישלון. הריב מתלקח מחדש, פעם לביבה דורשת שיעזוב, יונה מסרב.  

פרק שישי :  
יונה מרגיש שוב ברע, חושש מהתקפת לב. לביבה מהמרת על קלקול קיבה. יונה מת, ולביבה מתלוננת על שנטש בלי לסיים איתה את מלאכת החיים.  

פרק שביעי :
לביבה חוזה בדמיונה איך יכולים היו להזדקן יחד. גם הדמיון לא מיטיב איתה. היא, זקנה רגשנית, מחפשת סופר שיכתוב את קורות חייה, הוא, זקן ורטנן, לועג ליומרותיה, ומבטל את חייהם כולם : "איש לא יבין, איש לא יכתוב, כולם מפהקים כבר. לילה טוב".

תמונות מהצגה

סרטונים

ביקורות

"חנוך לוין הפקיד את המחזה החדש שלו בידיו של במאי רגיש ובעל חוש צורני, מיכאל גורביץ' ויצאה הצגה מלוטשת. שחקני 'הבימה' ליא קניג וניסים עזיקרי מגלמים זוג מזדקן בצורה וירטואוזית. במריבה הלילית הנצחית שלהם, יש לא רק תחושת הגועל הלוינית מן החיים, אלא גם מידה של רוך והשלמה - שמא גם חנוך מתרכך עם חלוף השנים ? נוסף גם ידיד מוזר, איש בודד וטרחן, אותו מגלם שמעון לב-ארי במיומנות, אבל דמות זו היא מין השתלה שלא נקלטה.

התפאורה, חדר אפל שמנורותיו נדלקות וכבות ומסמלות היטב את השינויים במצב הרוח תורמת אף היא למופע המעולה הזה.

גיורא מנור. "על המשמר". 03.07.1989

"יצירותיו של לוין העמידו גלריה של נשים מפלצתיות הרודות בגברים חלשים הנרמסים על ידן, נבגדים על ידן ובסופו של דבר עושים את דרכם על עגלת המתים כשהאישה המלווה אותם ממהרת אל חיים חדשים שלא תמצא כמובן, או אל שולחן הברידג' - משחק האלמנות. במשך שנים הואשם לוין בשנאת נשים. הלוינסטים ימצאו בוודאי עניין רב בשינוי, אבל נראה לי שהשיויון בן המינים ב'מלאכת החיים', הוא תוצאה של תהליך נוסף וחשוב עוד יותר ביצירה הלווינית - תהליך הרזיגנציה והמודעות העצמית.

מיקי גורביץ' בחר להדגיש את האנושיות והראליזם ובעזרת הצוות המצויין, הצליח להקנות להצגה לא רק הרבה יופי ואמינות, אלא גם קצב נכון. קניג, עזיקרי ולב-ארי המעולים הופכים את 'מלאכת החיים' ל'משחק' באמצעות מעברים מסוג התנהגות אנושית למשניה. גם התפאורה והמוזיקה הנהדרת של יוני רכטר מסייעים להקנות להצגה משהו לוויני. בזכות הביצוע כדאי לראות את 'מלאכת החיים' ובמחשבה שניה, חנוך לוין, גם על פרשת דרכים, הרבה יותר טוב מההיצע התיאטרוני המצוי.

שוש וויץ. "ידיעות אחרונות". 7.07.1989